8 במאי 2014

פתח דבר

פתח דבר

מהו הטעם בחיינו? בשביל מה אנחנו חיים? האדם שמחפש מענה לשאלה הזאת בחייו, ומרגיש שהוא חייב לענות עליה, רואה שהיום לא הדת, לא המדע, לא החינוך, לא התרבות ולא המשפחה נותנים לו מענה. הוא רואה שלאנושות אין מענה לסיבת הקיום.

בעבר ראה האב בבנו את ההמשך שלו והיה מוכן להקריב את חייו כדי שלבנו יהיה טוב, כי הרגיש שיש המשכיות לחיים, כדברי הכתוב: "למען תחיה אתה וזרעך"[1]. ואילו כיום האדם לא מוצא אידיאל בחייו שיכול לומר עליו, שממנו הוא חי, וממנו יחיו גם בניו. אין משהו בחיים האנושיים, שהאדם יכול לומר, שהכין אותו לעצמו או לבניו כבעבר, לאדם אין אידיאל לדבוק בו ושיכול להצדיק את קיומו, לכן האנושות נתונה כיום במשבר[2].

חוכמת הקבלה מסבירה, שהמשבר נובע מהצמיחה הגוברת של האגו, של הרצון לקבל תענוג באדם כפרט ובאנושות בכלל. מאז שהאנושות קיימת הרצון לקבל הלך והתפתח. כל פעם הורגש באנושות רצון מסוים שמתקופה לתקופה התגלה בה כמשיכה לפילוסופיה או לדת, לתרבות, לטכנולוגיה או לחינוך, ולאחר שרצון מסוים עשה את פעולתו בתוך האדם ובתוך האנושות, בא במקומו רצון חדש, חיסרון חדש. בצורה כזו האידיאלים שהיו לאדם ברצון הקודם פינו את מקומם לאידיאלים של החיסרון החדש שבא, ואחריו בא חיסרון אחר עם אידיאלים ומטרות משלו וכן הלאה כדרך הטבע. כשחלפה שליטת הדת באה תנועת ההשכלה, עם נפילת העבדות בא במקומה משמר הפיאודליזם[3], ובעקבותיו באו החירות וההתפתחות הטכנולוגית.

עם הזמן כל האידיאלים שרווחו בחברה האנושית הולכים ומאבדים את תוקפם. לכן נראה לנו שבחיים שלנו הכל עובר ונעלם, גם החיים עצמם ואיתם ההתפתחות וההתקדמות שהשיגה האנושות, למה דווקא היום מורגש המשבר, שהאנושות לא מוצאת אידיאלים חדשים לקיומה?

הסיבה לכך היא שכל ההיסטוריה של האנושות עד היום היתה שלבי התפתחות של הרצון לקבל, מרצונות גופניים לרצונות לכסף, לכבוד, למושכלות, לאדם היה לאן להתפתח, ולכן הוא ראה אידיאלים ומטרות שיכולים למלא את רצונותיו. וכיום להתגלות משבר כללי, בכל שטחי החיים בצורה כזאת, משום שאף אידיאל חדש לא נותן לאדם טעם להתפתח. זאת מפני שהרצון לקבל הגיע לגמר התפתחותו, והאדם איבד את היכולת למצוא אידיאלים חדשים שיביאו להתפתחותו.

אבל כך האדם מגיע לייעודו האמיתי: להכיר את האידיאל הרוחני, שהוא האידיאל של השפעה, של הכרת האלוקות, שרק הוא יכול למלא היום את האדם. על כך מספרת חוכמת הקבלה. לכן ההתפשטות של חוכמת הקבלה בימינו היא הכרחית בקרב כולם. מחוכמת הקבלה האדם יבין שהמשבר הנוכחי הוא מכוון ומטרתי ותהיה לו היכולת לצאת מהמשבר.

ולכן עוד במאה הקודמת בעל הסולם (גדול המקובלים, הרב יהודה לייב הלוי אשלג, 1954-1884), שראה איזה מאורעות נוראים עומדים להתגלות, וצפה את השואה, חשב לזרז את הפצת חוכמת הקבלה. הוא נפגש לשם כך עם ראשי היישוב, עם מנהיגי תנועת הפועלים ועם אישי ציבור, ובהם דוד בן-גוריון, זלמן שור, משה שרת, חיים נחמן ביאליק ורבים אחרים. הוא הדפיס בארץ את עיתון "האומה" ואפילו נסע לפולין לחג הפועלים, לספר להם על חוכמת הקבלה ועל גמר התיקון.

בעל הסולם קיווה להביא רבים ללימוד הקבלה. זאת משום שעם התגלות המשבר, אנשים רבים מגלים בתוך עצמם את הניצוצות הרוחניים שנקראים נקודות שבלב, רצונות ראשוניים לרוחניות, להשפעה. אלה אנשים שמתגלה בהם השאלה: מה הטעם בחיינו.

ובמאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" אומר בעל הסולם, שכל מי ששואל את השאלה: מה הטעם בחיי, הוא ראוי ללמוד את חוכמת הקבלה. דרך חוכמת הקבלה האדם ישיג את הרעיון הרוחני, שיכנס בו כמילוי וישאר בו לתמיד. כי מדובר בהשגת אידיאל שונה מהרגיל, השגה עם כלי רוחני שנבנה מעל האגו ובו האדם משיג את מטרת הבריאה.

לשם כך בעל הסולם הכין את ספר הלימוד העיקרי לדורנו "תלמוד עשר הספירות" המיוסד על כתבי האר"י (הרב המקובל יצחק לוריא, 1572-1534) ועל שיטתו[4]. וכדי להכין את התלמיד ללימוד נכון של "תלמוד עשר הספירות" חיבר בעל הסולם את ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".
המאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", מהחשובים והמקיפים שמאמרי בעל הסולם, מבואר לראשונה בספר זה. הביאור נערך על בסיס השיעורים שנתתי בשנת 2005 לתלמידיי בישראל וברחבי העולם, והוא מוצא לאור בפתח תקווה, על ידי ה"מכון למחקר על שם הרב אשלג" ARI - Ashlag Research Institute)), מדי שנה הקדמה זו נכללת במסגרת הלימוד, וביאורים נוספים יוצאים לאור בבטאון "חוכמת הקבלה בזמננו" בהוצאת "קבלה לעם".





קליפ - למה כל זה נמצא?






על הספר
______________________________________________________________
את שבעת חלקי הביאור למאמר ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" מקדים בספר זה הפרק "עיקרי ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", המכיל קיצור של דברי בעל הסולם עם הערות מבארות לתלמיד המתחיל וכותרת לכל אות של ההקדמה.

ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" המובאת במלואה בחלק א' של "תלמוד עשר הספירות" ובכרך א' של "ספר הזוהר עם פירוש הסולם", מחולקת לקנ"ו אותיות[5]. ובעל הסולם מציב בה שאלות מהותיות, כגון: מי ראוי ללמוד את חוכמת הקבלה ובאיזה תנאים, ואף מספק לנו את התשובות. בעניין זה של החובה ללמוד את חוכמת הקבלה, בעל הסולם כמו ממשיך את דברי מרח"ו (הרב המקובל חיים ויטאל, 1620-1543) בהקדמתו ל"ספר עץ חיים" של האר"י, ומרחיב אותם[6].

ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" בעל הסולם מתאר את האדם שבא לתקן את נשמתו. איך הוא נכנס ל"לא לשמה", מגיע ל"לשמה", ועולה בסולם המדרגות הרוחניות עד להשגת מטרת הבריאה. הוא מסביר איך לעשות זאת על דרך העלאת השאלות בנושאים הללו ופתרונן. וככל שהולכים ומבינים מבפנים את מהות התיקון שעובר על הנשמות, מבינים למה בעל הסולם הולך מנושא אחד לנושא שני ומחבר אותם דווקא כך. למה הוא מציב את הנושאים ופותר את השאלות בצורה מיוחדת כזאת.

בעניינים הללו עוסק הביאור של ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" בשלושת חלקיו הראשונים. ובארבעה החלקים הבאים מוסבר באופן מפורט כל התהליך, שעובר האדם בדרכו הרוחנית, מתחילתה ועד סופה, עד שהוא מגיע להשגת מטרת הבריאה, לשלב האחרון, הדרגה האחרונה, שנקראת אהבה, השגת אהבת ה'.

בדרכו להשגה רוחנית שלמה, האדם ניצב בפני ארבעה שלבים: הסתר כפול, הסתר רגיל, שכר ועונש ואהבה נצחית. כפי שנלמד בחלק ד' של ביאור ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", במצב של הסתר כפול מרוב ייסורים והרגשות רעות, האדם לא יכול להצדיק את הבורא, שהבורא הוא טוב ומיטיב. אבל במצב של הסתר רגיל, הרע שהאדם מרגיש איננו עד כדי כך רע ומר, כי הכלים, הרצונות, מתוקנים בחלקם על ידי יגיעה, והוא יכול להצדיק את יחס הבורא כלפיו, למרות שברגש מרגיש שהבורא רע. אבל בשכל מבין שהרע הזה מטרתי, שהבורא מסובב לו אותו במיוחד, ש"אין עוד מלבדו"[7]. שההשגחה העליונה מסובבת לו את הרע לטובתו.

ואחרי שהאדם נותן יגיעה, להצדיק כל מצב ומצב שמסובב לו הבורא, עד שהוא גומר את כל יגיעתו ועובר מחסום, הוא מתחיל להרגיש את יחס הבורא אליו לא כהסתר כפול או הסתר רגיל, אלא כהשגחת שכר ועונש. היינו, הוא יכול לעשות מעשי השפעה מחלק מהרצונות שלו. ובחלק שלא יכול לעשות, הוא מתקן את עצמו.

לאחר שהאדם מתקן את הכלים בשכר ועונש, הוא עובר ליחס לבורא הנקרא אהבה. וגם בו יש כמה שלבים. אלא מי שמגיע לשלב האהבה, מתחיל לקיים את מטרת הבריאה כדברי הכתוב: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך"[8]. זאת אומרת, בכל הכלים של האדם, בכל עמקות הכלים, במוחא ובליבא. אבל איך מגיעים לאהבה - זהו עניין מיוחד. בעניין זה נדון בהרחבה בחלק ד' ובחלק ה' של ביאור ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".

כפי שמתבארים בהמשך שלבי השגת האהבה, אהבה איננה יחס של האדם לעצמו ולכלים שלו, כמו שהיה בשלבים קודמים בהסתר כפול ובהסתר אחד, כשהוא עבד עם הרצון לקבל שלו, כדי להיפטר מכוונת "על מנת לקבל" ולהגיע לכוונת "להשפיע על מנת להשפיע", להגיע לאמונה. או כמו בהשגחת שכר ועונש, שהאדם עמד רק כדי להשפיע לבורא.

אלא האדם שמממש נכון את עצות המקובלים, מתברר לו שהאידיאל הגבוה ביותר הוא "ואהבת לרעך כמוך"[9], כי דווקא מאהבת הבריות מגיעים לאהבת הבורא.

כלומר, האדם אמור להיות מקושר עם כל הנשמות, ואיתן מתקן את היחס שלו כלפיהן. ואז נעשה ביניהם תיקון שהבורא שורה במערכת הזאת, בקשר ביניהם. וזה נקרא התלבשות הבורא בנבראים, בנשמה הכללית. עד שממלא אותה לפי מחשבת הבריאה, בטוב ומיטיב ללא שום הגבלה.

על ארבעת המרכיבים של מחשבת הבריאה, "עולם", "שנה", "נפש" ו"קיום המציאות", שבהם אמור להתפתח האדם, נלמד בחלק ו' של ביאור ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות". ובחלקו האחרון של הספר "סדר השגת הבורא", נלמד איך האדם עובר מתורת הנסתר, להשגת תורת הנגלה הנקראת חוכמת הקבלה.
                                          
    ____________________________________________________________

[1] דברים ל, יט.
[2] על ממדי המשבר והיקפיו ראה ר' מיכאל לייטמן וארווין לאסלו, מגדל בבל הקומה האחרונה (המכון למחקרע"ש הרב אשלג, תשס"ו).
[3] פיאודליזם - מונח שהשתמשו בו החל מן המאה ה-18 לתאר את הסדר החברתי והצבאי ששרר באירופה בין המאה ה-9 למאה ה-16 וכן שיטות חברתיות אחרות בעלות תכונות דומות כגון, אירן, סין ויפאן - שבהם עמדו סדרים אלה על כנם עד המאה ה-19. היו גוונים שונים של פיאודליזם אך איחדה את כל שיטות ההיררכיה החברתית המתבססת על גורם של אריסות בעיבוד הקרקע, זכות השיפוט של בעל האחוזה על צמיתיו, והענקת אדמות תמורת שרותים, ובעיקר שרותים צבאיים, שניתנו למלך או לאדון בעל הקרקעות (א' בולוק וא' סטאליבראס, מילון פונטה למחשבה מודרנית, ערך א' שאלתיאל (עם עובד, 1987).
[4] האר"י לא חיבר ספרים אלא מסר את שיטתו בעל פה לתלמידיו. (הרב המקובל חיים ויטאל, 1620-1543) כתב את תורת רבו האר"י בספרו הגדול, שנקרא ספר עץ חיים (ירושלים: מקור החיים, תש"ן).

[5] ר' יהודה אשלג, תלמוד עשר הספירות, חלק א (המכון למחקר ע"ש אשלג, תשס"ח; וכן ר' יהודה אשלג, ספר הזוהר עם פירוש הסולם, כרך א (ירושלים: ישיבת קול יהודה ללמודי הנגלה והנסתר, תשס"ד, 2004).
[6] שאלות הללו נדונות באות א ועד אות לז ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות". לדברי מרח"ו המובאים ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" ראה באותיות יט, כא, כד.
[7] דברים ד, לה. על המושג "אין עוד מלבדו", ייחודיות הבורא ככוח היחיד הפועל ומפעיל את האדם בכל מעביו, ראה ר' יהודה אשלג, "אין עוד מלבדו", מאמר א, מתוך: מאמרי "שמעתי", כתבי בעל הסולם (המכון למחקר ע"ש אשלג, תשס"ט), עמ' 513.
[8] דברים ו, ה.
[9] על הכלל "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יח, יט) ראה ר' יהודה אשלג, "אהבת ה' ואהבת הבריות", כמבואר בתוך: ר' מיכאל לייטמן, "אהבת הבורא ואהבת הבריות", חוכמת הקבלה על פי בעל הסולם (קבלה לעם, תשס"ז) עמ' 528-486.


הקדמה

  הקדמה
השאלה "מהו הטעם בחיי?" ופתרונה על ידי חוכמת הקבלה
     
     טרם שניגש ללימוד המאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", הייתי רוצה להקדים הקדמה למעיין, לפני כל לימוד, האדם אמור להגדיר מה הוא לומד ולשם מה, כדברי הכתוב "מתחילה למִגְמַר"[1]. כך ניתנת לאדם אפשרות, לחשוב על כללות החומר שהוא מתחיל ללמוד, ואחר כך להבין איך החומר הזה מתקשר מהסוף להתחלה ומהתחלה לסוף, ולקלוט אותו בצורה המושלמת ביותר. לכן בבואנו ללמוד את המאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", יש להסביר תחילה מהו הספר "תלמוד עשר הספירות", אותו כתב בעל הסולם, ובו הוא מתאר את מבנה המציאות הרוחנית מתחילתה ועד סופה.

להמשך קריאה על ההקדמה..

6 בפברואר 2014

אות א - המחיצה ביננו לבין חוכמת הקבלה היא מקור כל הייסורים


עיקרי ה"ההקדמה לתלמוד עשר הספירות"

המחיצה בינינו לבין חוכמת הקבלה היא מקור כל הייסורים

א. בתחילת הדברים, כדבר החשוב ביותר מצאתי לי צורך גדול לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת בינינו לבין חכמת הקבלה מעת חורבן הבית ואילך עד דורנו זה, כתוצאה מאובדן גילוי הבורא מישראל, שהכבידה עלינו במדה חמורה מאד, שהיא גם הסיבה לכל צרותנו ומעוררת פחד שלא תשתכח מישראל.

והנה, כשאני  מתוך הרצון לשים קץ לצרותנו על ידי התחברותנו לחוכמת הקבלה מתחיל לדבר על לב מי שהוא אודות העסק בלימוד הזה, הנה היא:

שאלתו הראשונה: למה לי לדעת כמה מלאכים בשמים, וכיצד נקראים בשמותיהם? האם לא אוכל לקיים כל התורה כולה בפרטיה ודקדוקיה בלי ידיעות הללו? (חושבים שהקבלה מנותקת מהמציאות ומהחיים שלנו).

שנית ישאל: הלא כבר קבעו חכמים, שצריכים מתחילה "למלאות כריסו בש"ס ובפוסקים" (להתמלא במשניות ופירושי הלכה). ומי הוא שיוכל לרמות את עצמו, שכבר גמר כל התורה הנגלית ורק תורת הנסתר חסרה לו? (במקרה שכזה אף אחד לא יגיע לתנאי ללימוד הקבלה).

שלישית ישאל הוא מפחד שלא יחמיץ, מחמת העסק הזה: כי כבר קרו מקרים, שנטו מדרך התורה, בסבת העסק בקבלה. ואם כן הצרה הזאת למה לי? ומי פתי יכניס את עצמו בסכנה, על לא דבר? (זה קרה בעבר מתוך שהגשימו את הקבלה).

רביעית ישאל: אפילו החובבים את הלימוד הזה, אינם מתירים אותה אלא לקדושים משרתי אל, ו"לא כל הרוצה ליטול את השם, יבא ויטול"? (אדם חייב לברר האם הוא מתאים ללימוד זה).

חמישית ישאל, והוא העיקר: כי ידוע שבכל מקרה של ספק נהוג לצאת ולראות מה העם עושה, ועיני הרואות, שבני תורה שבדורי כולם המה עמי בדעה אחת, ושומטים ידיהם מלימוד הנסתר, וגם מיעצים לשואליהם, שבלי שום פקפוק מוטב ללמוד דף גמרא, במקום העסק הזה? (הדחיה מלימוד הקבלה שורה בציבור החרדי עד היום הזה. וזוהי מחיצת הברזל שבעל הסולם חושב שצריכים לפוצץ).


לתוכן העניינים                 לפרק הבא  
                   

5 בפברואר 2014

אות ב - חוכמת הקבלה אל מול שאלת הנצח "מהו הטעם בחיי?"


חוכמת הקבלה אל מול שאלת הנצח "מהו הטעם בחיי?"

ב. אכן, אם נוכל לנתק את עצמנו מכל הרעות הקודמות ונשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי, שכל השאלות והספיקות הללו על לימוד הקבלה יתעלמו מן האופק, ותביט אל מקומם ואינם. לעומת הדבר החשוב שהיא יכולה לתת לנו.

והיינו השאלה הזעומה, הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך. דהיינו מרבית היסורים והמכאובים, שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם? למה אנו סובלים? בחשבון פשוט של תענוג מול ייסורים, והזיקנה והמות, וודאי שלא כדאי להיולד. הנה, מי הוא הנהנה מהם? ואם אין הצדקה לחיינו, וה' אינו בורא דבר ללא תכלית, אז נשאלת השאלה, ביתר דיוק, למי אני מהנה?

והן אמת, שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה. כי אי אפשר להימלט מהשאלה הזאת. ואין צריך לומר בדורנו זה, הסובל יותר מהדורות הקודמים, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה, עצם השאלה בעינה עומדת, בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, שלא מצליחים מיד להסתיר אותה מעצמנו, ומנקרת את מוחינו בדרישה לתשובה, ומשפילתנו עד עפר, כי מראה לנו שאנחנו קיימים ללא תכלית, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול.

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  
                   

4 בפברואר 2014

אות ג - הפתרון לשאלת "מה הטעם בחיי?" הוא "טעמו וראו כי טוב ה'"


הפתרון לשאלת "מה הטעם בחיי?" הוא "טעמו וראו כי טוב ה'"

ג. אכן, לפתרון חידה סתומה זו דיבר הכתוב: "טעמו וראו כי טוב ה'". שרק מתוך השאלה "מה הטעם בחיינו?" מגלים את הבורא. שרק מי שבוערת בו השאלה הזאת, הוא מוכן לגילוי הבורא, ולכן הוא ראוי ללימוד הקבלה. כי מקימי התורה והמצוות כהלכתן, כמו שכתוב: "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין" ו"שהמאור שבה מחזירו למוטב", היינו מתקן את כל הרצון הרע שבאדם. שזה נקרא "קיום מצווה". המה הטועמים טעם החיים בגילוי הבורא. והמה הרואים ומעידים כי טוב ה', שברא העולמות כדי להיטיב לנבראיו, כי מדרך הטוב להיטיב.

אבל וודאי, מי שעדיין לא טעם את החיים של קיום תורה ומצוות רוחניים, הוא לא יכול להבין ולהרגיש "כי טוב ה'", אשר כל הכוונה של ה' בבראו אותו, היתה רק להיטיב לו. ועל כן אין לו עצה אחרת, אלא לילך ולקיים התורה והמצות כהלכתם  היינו הרוחניים. כדי לגלות את הבורא ואת טעם החיים.

וזה שכתוב: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע". כלומר, בטרם נתינת התורה, לא היו לפנינו אלא המות והרע. פירוש, כמו שכתוב, שהרשעים בחייהם נקראים "מתים", משום שטוב מותם מחייהם, להיות היסורים והמכאובים שסובלים בשביל השגת קיום חייהם, עולה פי כמה מרובה על קצת התענוג, שמרגישים בחיים הללו.

אמנם כשזוכים לתורה ומצות רוחניים, אשר בקיומה אנחנו זוכים בחיים האמתיים בגילוי הבורא, השמחים ומשמחים לבעליהן, כמו שכתוב "טעמו וראו כי טוב ה'". ועל כך אומר הכתוב: "ראה, נתתי לפניכם היום את החיים והטוב". מה שלא היה לכם במציאות כלל קודם נתינת התורה. והבחירה היחידה של האדם היא לגלות את הבורא.

וזהו שמסיים הכתוב: "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". שלכאורה הלשון מכופל: ובחרת בחיים למען תחיה. אלא הכוונה על החיים בקיום תורה ומצוות רוחניים, שאז חיים באמת. מה שאין כן חיים בלי תורה ומצוות רוחניים, המה קשים ממות. כמו שמרגישים בחיינו.

וזהו שאמרו חז"ל: "רשעים בחייהם נקראים מתים", כמבואר. מי שמגלה את מצבו האמיתי, רואה שנמצא בהופכיות מהבורא ובעצמו קובע שזוהי צורה של מוות. וזה שכתוב: "למען תחיה אתה וזרעך". כלומר, שחיים בלי תורה, ללא תיקון הרצונות, לא לבד שאין בהם הנאה של כלום לבעלים, אלא גם אינו יכול להנות לאחרים. כלומר, אפילו בבנים שמוליד, לעתידו ולדור הבא, אין לו נחת. להיות גם חיי הבנים האלו, קשים ממות, עוד יותר ממנו. ואיזו מתנה הוא מנחיל להם?

אמנם החי בתורה ומצוות רוחניים, ברצונות מתוקנים,  לא רק שזוכה ליהנות מחייו עצמו, הוא שמח עוד להוליד בנים ולהנחילם מהחיים הטובים הללו. וזה שכתוב: "למען תחיה אתה וזרעך", כי יש לו תענוג נוסף בחיים של בניו, שהוא היה הגורם להם. שמגלה קיום נצחי ושלם.

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  
                   

3 בפברואר 2014

אות ד - הבורא מכוון את האדם למטרת החיים, ובחירתו של האדם היא בחיזוק לאותו כיוון


הבורא מכוון את האדם למטרת החיים,
ובחירתו של האדם היא בחיזוק לאותו כיוון

ד. ובאמור, תבין דברי חז"ל על הכתוב: "ובחרת בחיים", שאומר לנו הבורא "אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו: "בחר לך חלק יפה בנחלתי". ומעמידו, הבורא מעמיד את האדם, על החלק היפה ואומר לו: "את זה ברור לך".

ועל האדם לעשות בחירה. ועל זה נאמר: "ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומך גורלי, הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר, "את זה קח לך".

שלכאורה הדברים תמוהים, כי הכתוב אומר "ובחרת בחיים", שהמשמעות היא, שהאדם בוחר מעצמו. והם אומרים, שמעמידו על החלק היפה. אם כן נראה לנו כבר אין כאן בחירה? ולא עוד אלא שאומרים, אשר ה' מניח ידו של אדם על גורל הטוב. וזה מפליא מאד, שאם כן היכן הבחירה שבאדם?

ובמבואר תבין דבריהם כמשמעם, שהכול נאמר בדיוק. כי אמת הדבר ונכון מאד, שה' בעצמו מניח ידו של אדם על גורל הטוב. במה? דהיינו, על ידי שנותן לו חיי נחת ועונג בתוך החיים הגשמיים, המלאים יסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן. שבהכרח נעתק האדם ובורח מהם, בזמן שיראה לו אפילו כמציץ מן החרכים איזה מקום שלוה, להמלט שמה מהחיים האלו הקשים ממות. שאין לך הנחת ידו של אדם מצד ה' גדולה מזו.

ודבר הבחירה של האדם היא רק לענין החיזוק, בדרך החדשה שמראה לו הבורא. כי וודאי עבודה גדולה ויגיעה רבה יש כאן, עד שיזכך גופו, היינו הרצונות, ויוכל לקיים התורה ומצוות כהלכתם, דהיינו לא להנאת עצמו אלא כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, שנקרא "לשמה". שרק באופן זה זוכה לחיי אושר ונועם, המלווים עם קיום התורה. וזהו הפיתרון על השאלה "מה הטעם בחיינו?".

ובטרם שמגיע לזכוך הזה, נוהג וודאי בחירה, אבל רק להתחזק בדרך הטוב בכל מיני אמצעים ותחבולות. לכן ויעשה כל מה שתמצא ידו לעשות בכחו בבחירה לזרז את התיקונים שלו, עד שיגמור את מלאכת הזכוך של הרצונות, שלא יהיו להנאת עצמו אלא כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, שנקרא "לשמה". ולא יפול תחת משאו באמצע הדרך.

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא