על השרטוטים

על השרטוטים שבספר

________________________________________________________________

המקובלים הם אלה שמרגישים את העולם הרוחני ורואים בו את כל הקשרים שבין חלקיו, כמו המדענים שלומדים על העולם הזה, על ההתנהגות שלו ועל הקשר בין חלקיו, מתוך תצפיותיהם. לכן לימוד הקבלה נקרא מדע: "חוכמת הקבלה". ולכן המקובלים משתמשים בשרטוטים, בנוסחאות, ובטבלאות כמו במדע הרגיל. כך גם בספר זה, הלומד ימצא שרטוטים רבים שמלווים את דבריי.

כבר בספר "היצירה" של אברהם אבינו מופיעים שרטוטים, עיגולים למיניהם שהוא צייר. גם לרב"ש (הרב המקובל ברוך שלום הלוי אשלג, 1991-1907) מורי ורבי, יש הרבה שרטוטים, ששמורים בארכיון של המכון למחקר על שם הרב אשלג בפתח תקווה. וגם בעל הסולם הכין שרטוטים. ומקובלים אחרים, שחיו לפני בעל הסולם, נהגו ללוות את דבריהם בשרטוטים.

בעל הסולם, הרב"ש, והמקובלים האחרים ציירו ושרטטו, כי בציור אפשר להעביר מידע. ואם האדם יודע על מה מדבר המקובל, כל אחד לפי ההבנה שלו, לפי המסַכים שלו, לפי היכולת שלו לממש את הפעולות, אז מהמידע הזה הוא מבצע בתוכו את הפעולות הפנימיות.

הוא מבין איזה מהות קיימת מאחורי כל קו, באיזה אופן של התכונה מדובר, מה בדיוק המקובלים רוצים להסביר. ולכן המקובלים משתמשים בשרטוט כאמצעי. וגם האותיות הן בסך הכול שרטוט. כל אות היא שרטוט, כמה קווים ונקודות שמחוברים יחד. ועבור האדם הם מהווים מהות כלשהי, כלי, מצבו הרוחני. לכן גם מילים, גם נוסחה וגם השרטוט הם בעצם אותה שפה רק באופנים שונים, בביטוי שונה, שהאדם מסביר בהם את המצב הפנימי שלו, עד כמה שהוא מגלה את הרוחניות.

ולכן אינני חושב שאפשר להעביר את המדע הזה, את חוכמת הקבלה, בלי להשתמש באופנים הללו של השפה. וככל שהאדם מתקדם, האותיות וצירופי האותיות והשרטוטים מתחילים לקבל אצלו מהות רוחנית יותר.

אפשר לקרוא בספר על "מלכות עולה לבינה" ולהיות מסוגל רק לקרוא בקושי. ואפשר להבין על מה מדובר ב"מלכות עולה לבינה", עוד לא לדעת מה זה בדיוק "עולה", אבל להיות מסוגל כבר לתאר בשכל בינתיים, שאם מלכות, שהיא רצון לקבל, עולה לבינה, שהיא רצון להשפיע, אז מלכות נמצאת תחת שליטת ההשפעה, כלומר הקבלה האגואיסטית נסתרת ממנה וההשפעה שולטת עליה.

ויש אנשים שאצלם קיימות הבחנות בפנים כנגד המונחים הללו. בהתאם למה שהם שומעים על המלכות שעולה לבינה, מתחילה להתהוות בתוכם הפעולה: הרצון לקבל מצטמצם, רצון להשפיע שולט. האדם מבצע את הפעולה הזאת בפנים. יש לו כלים לשם כך. בדומה לאדם ששומע מוזיקה. יש מי ששומע מוזיקה, שמסברת את אוזנו אבל לא חודרת לתוכו. ויש מי ששומע, ובהתאם לצלילים הללו הוא מתחיל להרגיש כבר בתוכו פנימה.

וכך המטרה של לימוד הקבלה היא להגיע למצב שבו האדם קורא, ובנשמה שלו, בתכונות של הנשמה שלו, הוא מבצע את הפעולות. אז לא יהיה חשוב לאדם, אם הכתוב מובא במילים, או מצוייר בשרטוט. ולכן השרטוטים אינם מפריעים, אלא ההפך, בהתאם לכמה שהאדם מתקדם, הוא מעביר אותם מהשכל, מהראיה, לרגש פנימי.

ולכן כשהגעתי לקבלה, וכבר הייתי מדען בביו-קיברנטיקה שכוללת גם התמחות מסוימת באלקטרוניקה וברפואה, כאיש מדע נמשכתי מאוד לשרטוט. ומיד כשהגעתי לרב"ש התחלתי לשרטט, למרות שהתוכן הפנימי, הרוחני, שבשרטוט, לא היה מובן לי עדיין.

ועד היום השרטוט נשאר איתי, אני משרטט תמיד. ותמיד השרטוט הוא משהו חדש. כי השרטוט נובע מתוך ההרגשה, מתוך שאני מרגיש את העולם הרוחני, את העולם הגשמי, את הקשר ביניהם, מרגיש מי נמצא לפנַי. לכן השרטוט הוא תוצאה מהרגשה פנימית, ש"נשפך" כך על הנייר.

אינני חושב לפני כן מה לצייר, אלא מתחיל לצייר, ואז רואה מה להוסיף, איזה פרט איזה קשר. השרטוט מגיע בצורה עוד יותר פנימית ממילים, הוא כמו ניגון שבא לאדם. ולכן אינני יודע ברגע הבא באיזו צורה צריך להוסיף משהו לשרטוט, ומה להוסיף לשרטוט.

וכך את השרטוטים, שמובאים בספר זה, ציירתי כל פעם ככלי שמלווה את דבריי. ומשום שאני חוֹוֶה את השרטוט בזמן שאני משרטט אותו, אני מרגיש איזו עוצמה יש בכל מקום בו, אי אפשר מראש להכין את השרטוטים הללו, או להזיז משהו ימינה או שמאלה, למעלה או למטה. ולכן לפעמים השרטוט נראה צפוף מאוד, או יש שרטוטים שחוזרים על עצמם כביכול, אבל אינני יכול לעשות בהם שינויים. אלא טבעם של הדברים שבאים מבפנים, מחייב אותי לעשות אותם בצורה כזאת ולא אחרת.

ולכן הלימוד מהשרטוטים הללו לא אמור להיות לימוד טכני. השרטוט איננו כלי שכלי. בשרטוט יש יותר רגש, למשל, בדיבור צריך כבר לחשוב איך להלביש את הרגש במילים, ואז להעביר אותם. והשרטוט הוא יותר קרוב ללב. היד יותר קרובה ללב.