כל ההערות בספר

הערות

________________________________________________________________

1 דברים ל, יט.

2 על ממדי המשבר והיקפיו ראה ר' מיכאל לייטמן וארווין לאסלו, מגדל בבל הקומה האחרונה (המכון למחקרע"ש הרב אשלג, תשס"ו).

3 פיאודליזם - מונח שהשתמשו בו החל מן המאה ה-18 לתאר את הסדר החברתי והצבאי ששרר באירופה בין המאה ה-9 למאה ה-16 וכן שיטות חברתיות אחרות בעלות תכונות דומות כגון, אירן, סין ויפאן - שבהם עמדו סדרים אלה על כנם עד המאה ה-19. היו גוונים שונים של פיאודליזם אך איחדה את כל שיטות ההיררכיה החברתית המתבססת על גורם של אריסות בעיבוד הקרקע, זכות השיפוט של בעל האחוזה על צמיתיו, והענקת אדמות תמורת שרותים, ובעיקר שרותים צבאיים, שניתנו למלך או לאדון בעל הקרקעות (א' בולוק וא' סטאליבראס, מילון פונטה למחשבה מודרנית, ערך א' שאלתיאל (עם עובד, 1987).

4 האר"י לא חיבר ספרים אלא מסר את שיטתו בעל פה לתלמידיו. (הרב המקובל חיים ויטאל, 1620-1543) כתב את תורת רבו האר"י בספרו הגדול, שנקרא ספר עץ חיים (ירושלים: מקור החיים, תש"ן).

5 ר' יהודה אשלג, תלמוד עשר הספירות, חלק א (המכון למחקר ע"ש אשלג, תשס"ח; וכן ר' יהודה אשלג, ספר הזוהר עם פירוש הסולם, כרך א (ירושלים: ישיבת קול יהודה ללמודי הנגלה והנסתר, תשס"ד, 2004).

6 שאלות הללו נדונות באות א ועד אות לז ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות". לדברי מרח"ו המובאים ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" ראה באותיות יט, כא, כד.

7 דברים ד, לה. על המושג "אין עוד מלבדו", ייחודיות הבורא ככוח היחיד הפועל ומפעיל את האדם בכל מעביו, ראה ר' יהודה אשלג, "אין עוד מלבדו", מאמר א, מתוך: מאמרי "שמעתי", כתבי בעל הסולם (המכון למחקר ע"ש אשלג, תשס"ט), עמ' 513.

8 דברים ו, ה.

9 על הכלל "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יח, יט) ראה ר' יהודה אשלג, "אהבת ה' ואהבת הבריות", כמבואר בתוך: ר' מיכאל לייטמן, "אהבת הבורא ואהבת הבריות", חוכמת הקבלה על פי בעל הסולם (קבלה לעם, תשס"ז) עמ' 528-486.

10 מופיע בחלק הנקרא "סדר הלימוד" ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות"; ראה גם ר' יהודה אשלג "פתיחה כוללת" בתוך: "כתבי בעל הסולם", עמ' 117; ראה גם ר' מ"ח לוצאטו, ספר מסילת ישרים: כולל עניני מוסר ויראת ה' (ווארשה: דפוס ד' שקלאר, תר"ר): "למגמר והדר למסבר! תחילה תראה להבין פירוש המלות, ואחר כן תחזור להבין הדברים על אמיתתם".

11 "מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו" נלמדת באותיות: ג, ו, ז, ח, מז ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות". להרחבה ראה ר' יהודה אשלג, תלמוד עשר הספירות, חלק א' הסתכלות פנימית, דף יז אות י: "ונודע, שמחשבתו ית', נגמרת ופועלת תיכף, שלא אדם הוא, להיות מחוייב לכלי מעשה, אלא המחשבה לבדה, גומרת כל הפעולה תיכף ומיד. ולפי זה מובן, שתיכף בחשבו ית' על דבר הבריאה, להנות לנבראיו, תיכף נמשך ונתפשט האור הזה הימנו ית', מכל צביונו וקומתו וכל גבהם של התענוגים שחשב בהם, שכל זה, נכלל באותה המחשבה, שאני מכניס אותה מחשבת הבריאה, והבן זה היטב, כי מקום שאמרו לקצר הוא. ודע שאת מחשבת הבריאה אנו מכנים אור א"ס ב"ה [אין סוף ברוך הוא ]".

12 לקריאה נוספת ראה ר' יהודה אשלג, "הקדמה לספר הזוהר", בתוך "כתבי בעל הסולם, עמ' 430.

13 לקריאה נוספת ראה ר' יהודה אשלג, "פתיחה לחוכמת הקבלה", בתוך "כתבי בעל הסולם, עמ' 161.

14 להרחבה ראה מאמר "השלום" מאת ר' יהודה אשלג, כמבואר בתוך: ר' מיכאל לייטמן, "בניין החברה העתידית", הדור האחרון, (המכון למחקר ע"ש הרב אשלג, תשס"ו), עמ' 141.

15 ר' אברהם אבן עזרא, ספר אבן עזרא לספר שמות, כ יד: "דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהיא יפה לא יחמוד אותה בלבו [...] כי ידע כי זה לא ייתכן".

16 בתשובה זו דן בעל הסולם באות ג ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".

17 על "שבירת הכלים" ראה ר' יהודה אשלג, "פתיחה לחוכמת הקבלה", תלמוד עשר הספירות, חלק ז, אור פנימי דף תקג אות כו; ר' חיים ויטאל, "שער ט: שער שבירת הכלים", פרק ו, מ"ב, בתוך: ספר עץ חיים.

18 נדרים ט, ד: "ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח) זה כלל גדול בתורה".

19 קידושין דף ל ע"ב: "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין".

20 ר' יהודה אשלג, "הערבות", אות יט, בתוך: ר' מיכאל לייטמן, הערבות (קבלה לעם, תשס"ה), עמ' 422: "ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון שיהיו  מוכשרים לקבלת התורה זולת בני אברהם יצחק ויעקב שזכות אבותם עמדה להם, וכמו שאמרו רז"ל האבות קיימו כל התורה עוד בטרם שניתנה, שפירושו שמתוך רוממות נשמתן היתה להם היכולת להשיג ולבא בכל דרכי ה' בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדביקותו ית' בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היתה להם האפשרות לקיימם כלל".

21 על מושג ה"עביות" ראה תלמוד עשר הספירות, חלק ב, לוח תשובות לפירוש המלות, דף צא: "גדלות הרצון לקבל בהשתוקקות גדולה, נקרא "עביות" מרובה, והשתוקקות מועטת נקראת "עביות" מועטת. והוא בחינת כלי המשכת השפע שבכל פרצוף, ומכונה ע"כ פנימיות הכלי".

22 על "קליפה" ו"קדושה" ראה ר' יהודה אשלג, "הקדמה לספר הזוהר", אות י: " יש להבין מקודם ענין מציאות מהות הטומאה והקליפות מה היא. ותדע, שזה הרצון לקבל הגדול, שאמרנו, שהוא עצם מהותן של הנשמות מבחינה עצם בריאתן, כי ע"כ [על כן] הן מוכנות לקבל כל המילוי שבמחשבת הבריאה, הוא לא נשאר בצורתו זו בנשמות, כי אם היה נשאר בהן, היו מוכרחות להשאר תמיד בפרודא ממנו ית', כי שינוי הצורה שבהן היה מפרידן ממנו ית'. ובכדי לתקן דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא ית' את כל העולמות כולם, והבדילם לב' מערכות, בסו"ה [בסוד הכתוב] זה לעומת זה עשה אלקים, שהן ד' עולמות אבי"ע דקדושה, ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה. והטביע את הרצון להשפיע במערכת אבי"ע דקדושה, והסיר מהם את הרצון לקבל לעצמו".

23 בעל הסולם כותב על כך באות א ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כמובא כאן בעמ' 87.

24 ויקרא יט, יד.

25 על "הרשימות" ראה תלמוד עשר הספירות, חלק ד, פרק א, דף רטז אות ט: "ונודע כי האור העליון כשהוא מתפשט וחוזר ונעלם. מניח רושם וחותם למטה בהכרח, והנה אותו האור, שהוא הרשימו הנשאר למטה, כאשר נסתלק אור העליון ונעלם במקורו, אז נשאר אור רשימו והוא למטה, בלתי אור עליון ההוא, ואז על ידי התרחקו ממנו אור העליון, אז נעשה באותו אור הנשאר ונתהוה בחינת כלי, כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך גרם להעשות מציאות כלי"?

ביאור ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות"

1 מסופר על כך במדרש רבה, סא, א: "אב לא למדו ורב לא היה לו ומהיכן למד את התורה אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה"; שמות רבה ב, ו: "ויאמר משה אסורה נא ואראה רבי יוחנן אמר ה' פסיעות פסע משה באותה שעה שנאמר אסורה נא ואראה ר"ש בן לקיש אמר הפך פניו והביט שנאמר וירא ה' כי סר לראות כיון שהביט בו הקב"ה אמר נאה זה לרעות את ישראל א"ר יצחק מהו כי סר לראות אמר הקב"ה סר וזעף הוא זה לראות בצערן של ישראל במצרים לפיכך ראוי הוא להיות רועה עליהן מיד ויקרא אליו ה' מתוך הסנה.  ויאמר משה משה".

2 על המונח "תלוי בין שמים וארץ" ראה בפרק "דרגת האהבה השלמה" בעמ' 388.

3 על "סוף מעשה במחשבה תחילה" (מתוך "לכה דודי" לר' שלמה אלקבץ) ראה: ר' יהודה אשלג, "ההקדמה לכתבי הדור האחרון", כתבי הדור האחרון, בתוך: ר' מיכאל לייטמן, הדור האחרון, עמ' 299: "שמה' יתברך יוצאת השלימות בראשונה ואח"כ מתקנים אותם ובאים לשלימות גמורה וקיימת בעולם העליון, היוצאת מאין סוף ברוך בוא, בדרך 'סוף מעשה במחשבה תחילה'"; וכן ר' יהודה אשלג, "ענין ההשגה הרוחנית", מאמר ג, בתוך: מאמרי "שמעתי", כתבי בעל הסולם, עמ' 515: "שורש ומקום הנבראים מתחיל ממחשבת הבריאה, אשר שם המה נכללים בסוד 'סוף מעשה במחשבה תחילה'".

4 ר' יהודה אשלג, איגרת יט, שנת תרפ"ז, בתוך" אגרות, כתבי בעל הסולם, עמ' 707. האיגרת מובאת בנספח ג' בעמ' 490.

5 ספר הזהר, חלק ב, דף רנד ע"ב: "וסליק גו מחשבה [...] ובריר פסולת מגו מחשבה, ואתבריר. [ועלה תוך המחשבה [...] וברר הפסולת מתוך המחשבה ונבררה]".

6 אבות ו, ד: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא".

7 ספר הזהר עם פירוש הסולם, פרשת בשלח, אות סה (לזוהר, חלק ב, דף סה ע"א): "ופרעה הקריב (שמות יד, י): רבי יוסי אמר שהקריבם לתשובה".

8 תהילים קג, ט.

9 קהלת ט, י: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה".

10 עבודה זרה דף ה ע"ב.

11 ראה איגרת יט בנספח ג'.

12 על "שמעון מן השוק" ראה ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת בראשית, אות קנט (לזהר, חלק א, דף כב ע"א): "שנאברו לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, דהיינו לשמעון מן השוק, והכיר בזה שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאד נעלה".

13 סוטה דף כא ע"א: "מצוה, בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא, תורה, בין בעידנא דעסיק ובין בעדנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא [מצווה, בעת שעוסק בה, מגנה ומצילה, תורה, בעת שעוסק בה ובעת שלא עוסק בה, מגנה ומצילה]".

14  על "הרגל נעשה טבע שני"ראה ר' יהודה אשלג, "מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה", מאמר ז', בתוך: מאמרי "שמעתי", כתבי בעל הסולם, עמ' 522: "ע"י ההרגל שהאדם מרגיל את עצמו באיזה דבר, אז הדבר הזה נעשה אצלו טבע שני, לכן אין שום דבר שהאדם לא יוכל להרגיש בו את מציאותו, זאת אומרת אע"פ שאין לאדם שום הרגשה בדבר, מכל מקום על ידי התרגלות בהדבר, האדם בא לידי הרגשה"; ר' מ"ח לוצאטו, ספר מסילת ישרים, פרק ט': "לדברי מצוה או תלמוד תורה, ומי שמרגיל עצמו למנהגות האלה, איננו אדון בעצמו לעשות היפוך זה כשירצה, כי כבר נאסר רצונו במאסר ההרגל הנעשה טבע שני".

15 עיקרון שבעל הסולם מסביר באות ה ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות". ראה בפרק "תנאי להשגת השלמות" בעמ' 101.

16 ראה הערה קודמת.

17 על "עיתים לתורה" ראה ר' יהודה אשלג, איגרת כב, שנת תרפ"ז, בתוך: אגרות, כתבי בעל הסולם, עמ' 711: "לקבוע עיתים לתורה, בלי הפסק שיחה קלה חס ושלום, ותראה לקבוע עת לא פחות מחמש שעות כסדרן, ותוכל לקבוע אותם אימתי שתרצה, בכל משך שעות היום. אבל העיקר שלא תפסיק בשום שיחה בינתיים".

18 למונח "אמונת חכמים" ראה ר' ברוך אשלג, "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה", בתוך: כתבי רב"ש, (שלבי הסולם) כרך ב (המכון למחקר ע"ש הרב אשלג, תשס"ח), עמ' 1155: "אולם כאן נשאלת שאלה הקשה ביותר, מי אמר להאדם, שיש נחת רוח להבורא מעבודה זו, שאין בה שום טעם, אלא רק טעם עפר, ולעבודה כזו האדם צריך לבקש מה', מטעם שהוא רוצה לעשות הכל רק בכדי שהבורא יהנה. על זה באה תשובה" אמונת חכמים, שאנו צריכים להאמין לדבריהם. נמצא, התפלה הזו שהאדם מתפלל, שה' יעזור לו, שיוכל לעבוד במצב של שפלות, והטעם הוא רק של עפר, זה יכול להיות רק על בסיס של אמונת חכמים, שנאמין להם, שרק באופן כזה יכולים להגיע למצב של לשמה, ולא לבחינת תועלת עצמו. כלומר, שרק הם יודעים מה זה לשמה, ואיך להגיע לזה".

19 ראה איגרת יט בנספח ג'.

20 על תקופת ההסתר ראה בפרק "ההשגה הנסתרת" בעמ' 243. ראה גם ר' יהודה אשלג, "הסתר וגילוי פנים של השם יתברך" - א' ו"הסתר וגילוי פנים של השם יתברך" - ב', בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 766-768. שני כתבי יד הללו שמורים בארכיון המכון למחקר ע"ש הרב אשלג בפתח תקווה, ומובאים כאן בנספח א' בעמ' 485.

21 על התנאי של "פת במלח תאכל" בעל הסולם מסביר באות ה ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות". ראה פרק "תנאי להשגת השלמות" בעמ' 101.

22 ראה איגרת יט בנספח ג'.

23 "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ז ואות ט.

24 ל"זמן האופנים" ראה בתוך איגרת יט בנספח ג': "על כן בתחילת התקרבות האדם, נותנים לו נפש מסטרא דאופנים, דהיינו, שהשי"ת מתעורר אליו בכל עת שיש איזה הזדמנות מצד האדם, בכיסופים וגעגועים, להתדבק באדם".

25 שמואל ב יד, יד: "לבלתי ידח ממנו נדח".

26 קהלת ז, יד: "זה לעומת זה עשה האלה-ים". להסבר על כך ראה בפרק "זה לעומת זה עשה אלקים" בעמ' 461.

27 ר' יהודה אשלג, "הערבות", אות יט, בתוך: ר' מיכאל לייטמן, הערבות, (קבלה לעם, תשס"ה), עמ' 422, ראה גם הערה 20 בעמ' 500.

28 על ההוראה של בעל הסולם ללמוד מ"ספר הזוהר" ומספרי הקבלה האמיתיים ראב באות קנ"ג ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כמובא בעמ' 468. וכן ראה ר' יהודה אשלג, "תורת הקבלה ומהותה", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 26: "המקובל היחיד, האר"י ז"ל אשר להשגתו לא היה כל גבול וגדר, והוא שפתח לנו את לשון הזהר, ונתן לנו מהלכים בו [...] ועל כן אין אנו משתמשין בהסברותיהם [של המקובלים שהיו לפני האר"י], הן בהסברות ר"מ די ליאון עצמו, והן בבאים אחריו. כי דבריהם אינם אמיתיים בפירוש הזהר, ואין לנו עד היום הזה רק מפרש אחד, והוא, האר"י ז"ל, ולא יותר".

29 ר' יהודה אשלג, "מהותה של חוכמת הקבלה", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 16: "כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומלה", וכאן צריך שתדע שמלת השגה, פירושה המדרגה הסופית שבהבנה, והוא נלקח מלשון כי "תשיג" ידך, דהיינו טרם שהדבר מתבהר לעיניים בהחלט הגמור כמו שהיה תפוש בידיים, אין המקובלים מכנים אותו בשם השגה אלא בכינויים אחרים כמו הבנה והשכלה וכדומה".

30 "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ה במובא "תנאי להשגת השלמות" בעמ' 101.

31 ירושלמי, פיאה דף א ע"א: "ותלמוד תורה כנגד כולן".

32 ר' יהודה אשלג, כתבי הדור האחרון, חלק א, בתוך: הדור האחרון, עמ' 336.

33 לדיון רחב בנושא הדור האחרון, ראה ר' יהודה אשלג, כתבי הדור האחרון, בתוך: הדור האחרון.

34 על "צורה מלובשת בחומר" ראה ר' יהודה אשלג, "מבוא לספר הזוהר", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 102.

35 "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ג כמבואר בפרק "לענות על שאלת חיינו משמע לגלות את הבורא" בעמ' 91.

36 "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות יא ואות יט.

37 איכה רבה, הקדמה, ב: "המאור שבה מחזירן למוטב".

38 עירובין דף ק ע"א. לכלל זה ראה ר' יהודה אשלג, "שב ואל תעשה עדיף", בתוך: קבלה למתחיל, עמ' 99; ר' יהודה אשלג, איגרת ט, שנת תרפ"ג, בתוך: אגרות, כתבי בעל הסולם, עמ' 692.

39 ויקרא רבה, ב, א. ראה גם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות מד.

40 ר' ברוך אשלג, "דרך קרובה ודרך רחוקה" בתוך: כתבי רב"ש (שלבי הסולם), כרך א, עמ' 312: "הגם אפילו שלא לשמה היא עבודה [...] וזוהי עבודה רבה וקשה, שהגוף יסכים לעבוד לתועלת ה'. היינו להגיד להגוף, למה אני מקוה, איזה שכר אני רוצה לקבל מה', בזה שאני מכריח אותך לעבוד כל כך קשה, שה' יתן לי שכר, שאתה לא תוכל להפריע לי, בזמן שאני רוצה לעשות הכל בעמ"נ להשפיע".

41 מתוך הקדושה למוסף של שבת.

42 ר' יהודה אשלג, "מבוא לספר הזוהר", אות יב, בתוך: כתבי בעל הסולם.

43 תלמוד עשר הספירות, חלק יב, אור פנימי, דף ריז אות רל; ר' יהודה אשלג, בית שער הכוונות, פרק ב, אור פשוט, אות טז, בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 233.

44 ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת אחרי מות, אות רצט: "אורייתא ישראל וקודש אבריך הוא חד הוא [תורה ישראל והקדוש ברוך הוא הם אחד]".

45 ר' ברוך אשלג, "ענין טהרת אפר פרה" בתוך: כתבי רב"ש (שלבי הסולם), כרך ב, עמ' 1361.

46 על שתי בחינות הסתר ושתי בחינות גילוי בעל הסולם מבאר באותיות מד ןמה ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות". כמובא כאן בעמ' 238.

47 ויקרא יט, יח.

48 דברים ו, ה: "ואהבת, את יהו"ה אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאדך".

49 ביטוי שכיח אצל המקובלים. לפירוש ראה ר' ברוך אשלג, "מהו 'התורה מתשת כוחו של אדם' בעבודה", בתוך: כתבי רב"ש (שלבי הסולם), כרך ב, עמ' 913: "שהתחתון עלה לגדלות, שנקרא "עליה" בדרגה. שקיבל הרגשה להחשיב מהי התקרבות לה', שמבין עתה, שאין לדאוג רק לתועלת ה', והוא בעצמו אינו עולה בשם. כלומר, בשביל עצמו אין הוא צריך לכלום, והוא יכול לוותר הן על גשמיות והן על רוחניות, מה שנוגע לתועלת עצמו הוא מוותר. וכל מעשיו שהוא עושה, יהיו רק לעשות נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא, שהתורה היא נותנת חיים לכל. כמו שכתוב "גדולה תורה, שהיא נותנת חיים לעושיה, ולכל בשרו מרפא"; ר' חיים ויטאל, ספר עץ חיים, שער מה פרק א: "כאשר אנו אומרים ימינא כנ"ל כ"ש שהשמאל נכלל בו אלא שאינו עולה בשם לפי שהוא טפל אליו ואינו ניכר בו ולכן אינו נזכר בו רק הימין לבד".

50 ראה לעיל הערה 44.

51 תלמוד עשר הספירות, חלק א, הסתכלות פנימית, פרק א, דף יד.

52 על מצב הא' ראה בפרק "השלמות מוכנה, האדם צריך רק לגלות אותה" בעמ' 122.

53 בבא בתרא דף טו ע"א: "איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה".

54 פירוש רש"י לדברים ל, יט: "ובחרת בחיים – אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לחבירו בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על החלק היפה ואומר לו את זה ברור לך, ועל זה נאמר (תהילים טז, ה) ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי, הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך".

55 על "חומר דלק" ראה ר' יהודה אשלג, "מאמר לסיום הזוהר", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 476: "מאין יקח חומר דלק להתייגע בכל לבבו ומאודו רק כדי לעשות נ"ר ליוצרו, כי אין אדם יכול לעשות תנועה בלי שום תועלת לעצמו כמו המכונה שאינה יכולה לעבוד בלי חומר דלק ואם לא יהי' שום תועלת לעצמו אלא רק נ"ר ליוצרו אין לו חומר דלק לעבודה".

56 ר' יהודה אשלג, מאמר: "החֵרות", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 415.

57 תהילים לו, י: "כי עמך, מקור חיים; באורך, נראה אור".

58 מיכה ד, ב; ישעיהו ב, ג.

59 מלאכי ג, ו.

60 קהלת ט, י; "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה".

61 תהילים לג, כא.

62 ר' יהודה אשלג, כתבי הדור האחרון, חלק א, בתוך: הדור האחרון, עמ' 336.

63 דברי הימים א כח, ט: "ואתה שלמה בני דע את אהלי אביך ועבדהו".

64 ישעיהו יד, יד.

65 ראה ר' מ"ח לוצאטו, "אגרות קודש מרבינו משה חיים לוצאטו (רמח"ל), בתוך: ספר ירים משה, חלק ב', (ירושלים: דפוס התורה, תשכ"ב), כמובא בנספח ב' בעמ' 488.

66 ויקרא יט, יח. להסבר על הכלל "ואהבת לרעך כמוך" ראה הערה 9 בעמ' 499.

67 בעל הסולם כותב על כך באות לה ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כמובא בעמ' 213.

68 חולין דף א ע"א.

69 אבות ו, ד.

70 על העניין הזה בעל הסולם מסביר במיוחד באותיות כא-כו ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".

71 אבות ו, ד: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא". על התיקון הזה ראה באות ה ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" כמובא בפרק "תנאי להשגת השלמות" בעמ' 101.

72 האימרה "נשמת אדם תלמדנו" מיוחסת לרבי מאיר מאבות פ"ו (על פי רב פנחס מקוריץ, ספר אמרי פנחס, שער ג: "ויאמר ר' מאיר, נשמת אדם תלמדנו"). על האימרה הזו ראה ר' יהודה אשלג, "נשמת אדם תלמדנו", מאמר עז, בתוך: מאמרי "שמעתי", כתבי בעל הסולם, עמ' 587: "נשמת אדם תלמדנו", ידוע שכל התורה נלמד בעיקר לצרכי הנשמה, היינו לאותם שכבר זכו לבחינת נשמה [...] שכל נשמה ונשמה, צריכה בעצמה לעשות את הבירור ולא שמי שהוא יברר בשבילו. לכן מטרם שהם בעצמם עשו את הבירור אסור לגלות להם את הדברי תורה. וחוץ מחלק הזה, יש תועלת גדול להנשמות, על ידי מה שמקבלים מחידושי תורה של אחרים, ונשמת אדם תלמדנו, איך ומה לקבל ולהיות נעזר מחידושי תורה של אחרים, ומה שהוא בעצמו צריך לחדש".

73 על "פרא אדם" ראה ר' מיכאל לייטמן, "ביאור על "אהבת הבורא ואהבת הבריות", חוכמת הקבלה על פי בעל הסולם, עמ' 490: "עַיִר פרא אדם יִוַלֵד" (איוב יא, יב). כלומר, נולד כפרא אדם. היינו האדם שקוע בזוהמה ובשפלות של ריבוי הקבלה למען עצמו, ואהבה עצמית, בלי שום ניצוץ קטן של אהבה והשפעה לזולת. במצב כזה הוא נמצא מרוחק ביותר משורשו".

74 ראה לעיל הערה 71.

75 הראי"ה, אורות קודש, חלק א, (ירושלים: מוסד הרב קוק, האגודה להוצאת ספרי הראי"ה קוק, תשכ"ג-תשכ"ד), עמ' קמא: "לטהר את הלבבות ולהעסיק את המוחות במחשבות נאצלות שמקורן ברזי תורה נעשה בדור האחרון הכרח גמור לקיום היהדות"; הראי"ה, אגרות הראי"ה, חלק ב, עמ' רלב: "וכל זמן שהארטודקסיה אומרת בעקשנות דווקא, לא, רק גמרא ופוסקים לבדם, לא אגרה ולא מוסר, לא קבלה ולא מחקר [...] וכל האמצעים שהיא לוקחת בידה מבלי לקחת את סם החיים האמיתי, אור התורה בפנימיותה, אינו יכול בשום אופן לבא ולהביא למטרתו, בכל הדורות וביותר בדורנו";

ר' יהודה אשלג, "סגולת זכירה", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 68: "וזה ענין התקטנות ערך הדורות, עד שבאו לצמצום האחרון שבדורנו, ש"חכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו", כי במצב הזה נמצאים ההמון במזג השוה, ואין עבודה אלוקיית שום חיוב להם, וגם לא ירגישו חסרון בהעדרו, ואפילו אותם שעוסקים בעבודה, היא כמצוות אנשים מלומדה. אינם צמאים ושואפים למצוא איזה לחלוחית דעת בעבודתם, ואם אמר יאמר איזה חכם להם, בואו ואלמדכם בינה, להבין ולהורות בדבר אלקים, תיכף המענה בפיו, כבר יודע אני בנפשי, כי לא אהיה כרשב"י וחבריו, והנה לחמרא על דורדיא (עזוב את היין על שמריו) והלואי שאקיים הכל בפשיטות, אבל עליהם נאמר: "אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה", כי הם עוסקים בתורה ובמצות שאינם מבושלים ושני בניהם תקהינה לגמרי, ותמהים להם מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו, ואף אתה הקהה את שיניו, וזהו צורת דורנו, שאנו עסוקים בו.

אבל עם הכתוב והמבואר לעיל, תבין שבכור הברזל הזה, עוד לנו תקוה גדולה וכו', כי מעתה כל בן משכיל שינדב לבו ומאודו, לעבודת האלקים, לא יהיה כלל מהמסתפקים במיעוט, מפני שנקודת שאיפתו אינו יוצא מהעדר, אלא מנקודת השובע, ולכן כל היוצא להתדבק בתורה ובמצוות לא יתרצה בשום פנים, אלא להיות, חד בדרא, דהיינו, לידיעת אלוקיו ממש, ולא ירצה לפזר כוחותיו בשביל עבודת פשוטי העם כלל וכלל, זולת אל המובחר שבמובחרים, לקרבת אלקים ממש, ולידע בשכלו, כי ה' בחר בו".

76 ר' חיים ויטאל, "הקדמה לשער ההקדמות לספר עץ חיים", ספר עץ חיים: "הכל תלוי בעסק החכמה הזאת ומניעתינו ולהתעסק בה היא גורמת איחוד ועכוב בגין בית מקדשנו ותפארתינו המכונה".

77 ראה הערה 54 בעמ' 503.

78 תהילים לו, י.

79 על שני צדדים של המטבע בעל הסולם מסביר באות ז ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כמובא בפרק "שני שלבים בדרך לשלמות" עמ' 113.

80 ר' יהודה אשלג, "פתיחה לחוכמת הקבלה", אות א.

81 תהילים לד, מ.

82 ר' יהודה אשלג, מאמר "החֵרות", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 415.

83 ראה הערה 54 בעמ' 503.

84 דברים ט, יג: "ויאמר יהוה, אליי לאמור: ראיתי את העם הזה, והנה עם קשה עורף הוא"; שמות לב, ט:
"ויאמר יהוה, אל משה: ראיתי את העם הזה, והנה עם קשה עורף הוא".

85 ר' יהודה אשלג, " מאמר לסיום הזוהר", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 475.

86 ר' יהודה אשלג, " הקדמה לסיום הזוהר", אות סא: "ב' אלפים תהו, ב' אלפים תורה, וב' אלפים ימות המשיח (סנהדרין צז מ"א) [...] וכעת בדורנו זה, אחר שכבר קרובים אנו, לגמר ב' האלפים האחרונים, לפיכך ניתנה עתה הרשות לגלות דבריו ז"ל [אר"י ז"ל], ודברי הזוהר בעולם, בשיעור חשוב מאד. באופן שמדורנו זה ואילך יתחילו להתגלות דברי הזוהר בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה כל השיעור השלם שבחפץ השם יתברך".

87 על "נעשה ונשמע" ראה ר' ברוך אשלג, " נעשה ונשמע", בתוך: כתבי רב"ש (דרגות הסולם), כרך ג (המכון למחקר ע"ש הרב אשלג, תשס"ח), עמ' 1738: "בזמן שהאדם מקבל על עצמו בחי' המעשה, נמצא שכבר אינו נוגע בדבר, כי מקבל על עצמו מה שאומרים לו לעשות. ואז אין לו בחי' השוחד שיעורר אותו. לכן יכול לבוא לבחי' נשמע, היינו שישמע שהצדק הוא עם המצָוֵה. וזה נק' נשמע, היינו שמבין אותו. ששמיעה נק' בחי' הבנה בשכל ובהרגש".

88 "שיר היחוד", סדר ליל יום כיפור, מחזור ליום הכיפורים: "קצות דרכיך הלא הכרנו, וממעשיך הן ידענו"; "שיר הכבוד", סידור תפילה: "דימו אותך ולא כפי ישך וישווך לפי מעשיך". להסבר ראה ר' יהודה אשלג, "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אות ו, בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 154; ר' ברוך אשלג, " ממעשיך הכרנוך, בתוך: כתבי רב"ש (דרגות הסולם), כרך ג, עמ' 1938.

89 ר' יהודה אשלג, "עת לעשות", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 7. להסבר ראה ר' מיכאל ליייטמן, "עת לעשות", בתוך: חוכמת הקבלה על פי בעל הסולם, עמ' 92-79.

90 משל ידוע על ארבעת התנאים שנכנסו ל"פרדס" (לפי חז"ל תורת הנסתר. מתקופת האר"י כראשי תיבות פרד"ס: פשט, רמז, דרוש, סוד). ראה על כך חגיגה דף יד ע"ב; ספר הזהר עם פירוש הסולם, בראשית, אות רנ (לזוהר, חלק א, דף כו ע"ב): "דָּבָר אַחֵר וּמִשּם יִָּפרֵד וגו' אִלִין אִינּוּן אַרְבָּעָה דְנִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּ"ס: פירוש אחר על הכתוב, וּמִשָם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִים, הוא סוד ארבעה שנכנסו לפרדס, שהם ד' חכמים, בן עַזִֵּאי ובן זּוֹמָא ואחר ורבי עקיבא. ופרדס הוא ראשי תיבות פשט דרוש סוד, ודורש הלשון משם יפרד שהוא ראשי תיבות פשט רמז דרוש, שבהם נכנסו בן עַזִֵּאי ואחר, שהם קליפין דאורייתא כלפי סוד שהוא פנימיות, שבו נכנס רבי עקיבא, ואומר שרק רבי עקיבא שנכנס במוחא, שהוא בחינת סוד, דהיינו פנימיות התורה, נכנס בשלום ויצא בשלום, אבל שאר הג' שנכנסו בפר"ד ניזוקו. כמו שמבאר והולך".

91 ראה הערה 72 בעמ' 504.

92  חגיגה ב, א: "אין דורשין בעריות לשלושה, ולא במעשה בראשית לשניים, ולא במרכבה ליחיד".

93 על "להיטיב לנבראיו", רצון הבורא כלפי הנבראים, ראה ר' יהודה אשלג, "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אות ב, בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 154; תלמוד עשר הספירות, חלק א, הסתכלות פנימית, דף יז אות י: " ולפי זה מובן, שתיכף בחשבו ית' על דבר הבריאה, להנות לנבראיו, תיכף נמשך ונתפשט האור הזה הימנו ית', בכל צביונו וקומתו וכל גבהם של התענוגים שחשב בהם, שכל זה, נכלל באותה המחשבה, שאנו מכנים אותה מחשבת הבריאה".

94 "חיות" היא כוח התנועה (מוטיבציה) בפירושו של ר' יהודה אשלג, במאמר "השלום", בתוך: ר' מיכאל לייטמן, "בניין החברה העתידית", הדור האחרון, עמ' 156-155.

95 ויקרא יט, יח. להסבר על הכלל "ואהבת לרעך כמוך" ראה הערה 9 בעמ' 499.

96 ל"חטא אדם הראשון" ראה תלמוד עשר הספירות חלק טז, אור פנימי, אות מח: "ואחר שחטא אדם הראשון בעץ הדעת, שהוא עולם העשיה, שנצטוה שלא יאכל ממנו, כי אין לו חלק בעשיה, רק מן היצירה ולמעלה כנ"ל, וכיון שעבר ואכל מעץ הדעת שהוא עשיה, גרם פגם בכל העולמות, וכולם ירדו ממדרגתם באופן זה, כי היצירה נתלבשה בעשיה"; ראה גם ר' ברוך אשלג, "מהו השיעור של תשובה", בתוך: כתבי רב"ש (שלבי הסולם), כרך ב, עמ' 787: "וע"י חטא של עץ הדעת, המשיך עליו את המלכות מבחינת מידת הדין, שהיא צורת גדלות הקבלה מחלל הפנוי [...] שהמשיך עליו את שלוש קליפות הטמאות, שמכאן באים כל החטאים שהאדם עושה. זאת אומרת, גדלות הקבלה, שאדם הראשון המשיך בעצמו ע"י החטא, וזה הגורם לכל החטאים, שהשורש של החטאים נמשך בבחינת מוחא וליבא".

97 סנהדרין דף קה ע"ב: "אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא "לשמה" שמתוך שלא לשמה בא לשמה". מופיע גם באיכה רבה פתיחתא סימן ב ובירושלמי, חגיגה דף ו ע"ב.

98 ויקרא רבה ב, א: "בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסין למקרא, יוצא מהם מאה. מאה למשנה, יוצאים מהם עשרה. עשרה לתלמוד, יוצא מהם אחד יוצא להוראה". בעל הסולם מסביר באות מד "להקדמה לתלמוד עשר הספירות" כמובא כאן בעמ' 238.

99 "על "שבירת הכלים" ראה תלמוד עשר הספירות, חלק ז, אור פנימי דף תקגאות כן. ראה גם הערה בעמ' 500.

100 ראה אות יב ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" כמובא בפרק "אמונה היא התנאי להשגת המאור", בעמ' 133.

101 ראה אות ג ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כמובא כאן בעמ' 91.

102 "ויחד יתרו - שיחד לבו לאל אחד ונעשה יהודי" (בעל הטורים על שמות יח, ט).

103 אומתינו בני ישראל אינה אומה אלא בתורותיה" (הרב סעדיה גאון, ספר אמוונת ודעות, מאמר שלישי, אות ז).

104 ישיעהו יא, יב.

105 מדרש תנחומא לדבריפ, פרשת "וזאת ברכה" סימן ד; ספרי דברים פיסקא שמג: "כשנגלה ליתן תורה לישראל, לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות [...] הלך אצל בני עשו [...] הלך ומצא בני ישמעאל [...] לא היתה אומה באומות שלא הלך ודיבר ודפק על פתחם מה ירצו ויקבלו את התורה".

106 פסחים דף פז ע"ב: "אמר רבי אלעזר לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים".

107 ראה מאמריו הרבים של ר' יהודה אשלג: "החֵרות", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 414: "מתן תורה", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 385; "הערבות", בתוך: ר' מיכאל לייטמן, הערבות, עמ' 422.

108 אימרה ידועה בשימוש המקובלים. ראה ר' יהודה אשלג: "מאמר לסיום הזוהר", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 472: "ואין להקשות על זה: איך אפשר שהאדם יעשה כל מעשיו לטובת זולתו, הרי הוא צריך בהכרח לעבוד לקיום עצמו ולקיום משפחתו? התשובה היא, כי אותם המעשים שעושה מטעם ההכרח, דהיינו כדי לקבל המעט הנחוץ לקיומו, הנה ההכרח לא יגונה ולא ישובח ואין זה נחשב כלל שעשה משהו לעצמו".

109 יבמות דף ס"ג ע"א: "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל".

110 משלי ד, כב.

111 ראש השנה יז, א.

112 בעל הסולם מדבר על כך באות לה ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" כמובא כאן בעמ' 213.

113 שיר השירים ב, ט: "הנה זה עומד אחר כתלנו".

114 דברים ד, לה. להסבר על המושג "אין עוד מלבדו" ראה הערה 7 בעמ' 499.

115 מלאכי ג, ו.

116 ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" בעל הסולם דן בהרחבה בעיקרון "טוב ומיטיב לרעים ולטובים". ראה אותיות: סא, סד, צ, קה, קיח, קיט, קכא, קכט.

117 משלי ח, יז.

118 סוכה דף מה ע"א.

119 לפירוש המונח "הרגש" ראה ר' יהודה אשלג, איגרת א, שנת תר"פ, בתוך: אגרות, כתבי בעל הסולם, עמ' 665: "הֶרְגֵש עַצְמוֹתַי הוא בחינת ידיעה, כי כי ההרגש הוא ג"כ [גם כן] חדש, בבחינת יוצא פועל".

120 תהילים לה, י.

121 לפירוש "סובב" ראה תלמוד עשר הספירות, חלק ב, לוח התשובוטת לפירוש המלות, דף פז: "'זה תוך זה': פירושו, זה מסובב מזה. כי עיגול חיצון מתבאר, שהוא הסבה והגורם, לעגול הפנימי שבתוכו, המסובב והנמשך מהחיצון, באופן, אשר 'זה תוך זה', מראה על היחס של 'סבה ומסובב, דהיינו 'עילה ועלול' שיש בהם".

122 ר' יהודה אשלג, "עניןן דומם צומח חי מדבר", מאמר קטן, בתוך: מאמרי "שמעתי", כתבי בעל הסולם, עמ' 617.

123 בבא מציעא דף נט ע"ב. להסבר על "נצחוני בני" ראה ר' יהודה אשלג, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים בעבודה", מאמר כי, בתוך: מאמרי "שמעתי", כתבי בעל הסולם, עמ' 531: "האדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני", היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע".

124 למאמר "הסתר וגילוי פנים של השם יתברך" ראה נספח א' בעמ' 485.

125 קידושין דף ע ע"א.

126 ברכות דף טז ע"ב: "לא כל הרוצה ליטול את ה' יטול".

127 קהלת ט, י: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה".

128 ראה אות ז ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כמובא בפרק "שני שלבים בדרך לשלמות" בעמ' 113.

129 סוכה דף מה ע"א.

130 ראה איגרת כי בנספח ג'.

131 על "מתוך שלא לשמה בא לשמה" (סנהדרין דף קה ע"ב) ראה אות כל ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" כמובא כאן בעמ' 206.

132 קידושין דף ל ע"ב: "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין".

133 ראה לעיל הערה 125.

134 למשל על בעל הבית והאורח ראה ר' יהודה אשלג, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות טוב, בתוך: כתבי בעל הסולם.

135 תהילים קלט, יב.

136 על ההבדל בין עובד ה' ללא עבדו ראה ר' יהודה אשלג, "אחור וקדם צרתני", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 66: "ובזה ניכר החילוק בין עובד ה' ללא עבדו, כי המתירא באמת ואינו בוטח לא היה שם לבו אפילו לפָּכִין קְטַנִּים [לכלים קטנים], בעת כזאת שדואג שלא יבא אויב להכות אֵם עַל בָּנִים ולהאביד הכל. אבל עובד ה' יחד עם היגיעה והשתדלות מחמת יראתו, יודע בטוב ובוטח בחסדו יתברך, שהכל שלו ושום זר לא ישלוט ברכושו, ויש לו מקום אפילו בעת כזאת, להשגיח על לפָּכִין קְטַנִּים [ להקפיד על כלים קטנים], כדרך הצדיקים שחביבין עליהם ממונם וכו'".

137 תהילים קג, ט.

138 על "נשמת אדם תלמדנו" ראה הערה 72 בעמ' 504.

139 ראה הערה 98 בעמ' 506.

140 למקור האמירה ראה דברים רבה ב, כמו: "מהו בצר לך (דברים ד, ל): אמר רבי יוחנן בשם רבי עקיבא: כל צרה שהיא של יחיד, צרה. וכל שאינה של יחיד, אינה צרה".

141 ראה הערה 54 בעמ' 503.

142 "סדר לימוד" מובא בסוף ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".

143 ראה ר' יהודה אשלג, "החֵרות", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 418.

144 סוכה דף מה ע"א.

145 הלל ריבלין, ספר קול התור: והוא שיטת הגאון רבינו אליהו (הגר"א) מווילנא (בני ברק: וועד להפצת "קול התור", תשכ"ט, עמ' 28, הערה 53, ר' יהודה אשלג, "הקדמה לספ הזהר", אות סא: "ב' אלפים תהו, ב' אלפים תורה, וב' אלפים ימות המשיח (סנהדרין צז מ"א) [...] וכעת בדורנו זה, אחר שכבר קרובים אנו, לגמר ב' אלפים האחרונים, לפיכך נינתה עתה הרשות לגלות דבריו ז"ל [אר"י ז"ל], ודברי הזוהר בעולם, בשיעור חשוב מאד. באופן שמדורנו זה ואילך יתחילו להתגלות דברי הזהר בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה כל השיעור השלם שבחפץ השם יתברך".

146 ר' יהודה אשלג, "החֵרות", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 418: "אולם כשאנו מסתכלים בארבעה הגורמים הללו, אנו מוצאים אשר למרות שכחותינו חלשים מלעמוד כנגד הגורם הראשון, שהוא ה"מצע", עם כל זה, יש לנו היכולת והבחירה החפשית, להגן על עצמנו משאר שלושת הגורמים [...] והגנה זו משמעותה שאפשר לנו תמיד להוסיף בדבר בחירת הסביבה שלנו, שהם החברים, הספרים, המורים, ודוגמתם."

147 דברי הימים א כח, ט: "ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו".

148 ישעיהו יד, יד.

149 ראה הערה 72 בעמ' 504.

150 ברכות דף ז ע"א: "דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בשכר שלש זכה לשלש בשכר (שמות לד) ויסתר משה פניו לקלסתר פנים בשכר כי ירא זכה (שמות ג) לוייראו מגשת אליו בשכר מהביט זכה (במדבר יב) לתמונת ה' יביט".

151 מיכה ד, ב; ישעיהו ב, ג.

152 להסבר מפורט ראה איגרת יט בנספח ג'.

153 ר' יהודה אשלג, "מאמר לסיום הזהר", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 477: "ובזה תבין הכתוב, "ברוב עם הדרת מלך", כי ערך הרוממות בא מהסביבה בב' תנאים: א. במדת הערכה של הסביבה. ב. במדת גודלה של הסביבה, וע"כ ברוב עם הדרת מלך. ובשביל גודל הקושי שבדבר יעצו לנו חז"ל "עשה לך רב וקנה לך חבר" דהיינו שהאדם יבחר לעצמו אדם חשוב ומפורסם שיה' לו לרב שממנו לבוא לעסק תו"מ ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, כי ב' הקלות יש לרבו, א. שמתוך שהוא אדם חשוב הרי התלמיד יכול להשפיע לו נ"ר על בסיס רוממתו של רבו כי ההשפעה נהפכה לו לקבלה, שהוא חומק דלק טבעי שיוכל להרבות מעשי ההשפעה בכל פעם, ואחר שהתרגל בעסק ההשפעה אצל רבו הוא יכול להעבירו גם לעסק תו"מ לשמה כלפי הקב"ה כי הרגל נעשה טבע. הקלה ב' היא, כי השואת הצורה להקב"ה אינה מועילה אם אינה לנצח דהיינו עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד, מה שאין כן השואת הצורה לרבו, מתוך שרבו הוא בעולם הזה בתוך הזמן, מועילה השוואת הצורה אליו אפילו היא רק זמנית שאח"כ ישוב בו לסורו, ונמצא בכל פעם שמשוה צורתו לרבו הוא מתדבק בו לשעתו, ומתוך כך הוא משיג ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, לפי מדת דביקותו, כמו שבארנו במשל האבר הנחתך מהגוף וחזר ונתדבק בו, עיין שם היטב. וע"כ התלמיד יכול להשתמש מהשגת רוממות השם יתברך של רבו, המהפכת ההשפעה לקבלה ולחומר דלק מספיק למסירת נפשו ומאודו. ואז יוכל גם התלמיד לעסוק בתורה ומצוות בכל לבבו ונפשו ומאודו, שהיא הסגולה המביאה לדביקות נצחית בהקב"ה".

154 ספר הזהר, חלק ב, דף רנד ע"ב, ראה גם הערה 5 בעמ' 501.

155 על הבחירה החופשית ראה ר' יהודה אשלג, איגרת טז, שנת תרפ"ה "החֵרות", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 702: "כי קודם עשית המצוה, אין לחשוב כלל בהשגחה פרטית, אלא אדרבה, צריך האדם לומר: "אם אין אני לי מי לי". אבל אחר המעשה, מחויב האדם להתחשב בעצמו, ולהאמין שלא מכוחי ועוצם ידי עשיתי המצוה, אלא רק מכל ה', שכן חשב עלי מכל מראש, וכן הייתי מוכרח לעשות".

156 ר' יהודה אשלג, "צדיק הוי" צדקות אהב ישר יחזו פנימי", בתוך: מחברת בכתב יד,: "הכל אומרים שהוי' הוא הצדיק, ואפילו פרעה הרשע אמר כן, אבל לא באמירה ומחשבה מקריות פרטית תליא מילתא, כי אם שכל שכלו ודעתו יבין, בפשיטות והחלט, שמוטב לא יצא שום רע, לשום בריה מבריותיו. וכל עוד, שאבר אחד מאברי אדם אינו נוח,  מהנהגת הבורא ית' עמו, ואותו אבר פרטי מרגיש שרע לו מהנהגת הבורא עמו, הרי הוא רשע, כי "כל הפוסל במומו פוסל" [קידושין דף ע ע"א] ודו"ק. אבל המתאמצים בעבודה בכל כחם, לאם לאט ישיגו שכל אמיתי והשלם, ואז רק אז, כל אבריהם מלאים נייחא דרותא ושואבים שפע הטוב מכל מיני ההנהגות שהשיגו, וישיגו מן הבורא ית'".

157 ר' ברוך אשלג, "לאחזה דרגה האדם צריך להגיע", בתוך: כתבי רב"ש (שלבי הסולם), כרך א, עמ' 26.

158 שמות ז, כו.

159 ספר הזהר עם פירוש הסולם, פרשת בשלח, אות סה (לזוהר, חלק ב, דף סה ע"א): "ופרעה הקריב (שמות יד, י): רבי יוסי אמר שהקריבם לתשובה".

160 ראה הערה 72 בעמ' 504.

161 ראה אות ג  ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כמובא כאן בעמ' 91.

162 להגדרת "ניצוצין": "הארת האו"ח [האור חוזר], מכונה תמיד בשם "התנוצצות" או "ניצוצין" ראה תלמוד עשר הספירות, חלק ג, אור פנימי, דף קו אות ד.

163 על פעולת הביטוש ראה תלמוד עשר הספירות, חלק ו, הסתכלות פנימית, דף תמ אות א: "הגורם העיקרי להתהוות כל פרצוף חדש, הוא ענין הביטוש דאו"מ [של אור מקיף] ואו"פ [ואור פנימי] זה בזה, כי זה המסך, והאו"ח [והאור חוזר] שהוא מעלה, הממשיך ומלביש האו"פ של הפרצוף".

164 על יצירת האותיות ראה ר' יהודה אשלג, "פתיחה לחוכמת הקבלה", אותיות מו-מט.

165 ר' יהודה אשלג, "הקדמה לפתיחה לחוכמת הקבלה", אות א, בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 154: "איתא בזוהר ויקרא פרשת תזריע דף מ' [...] שכל העולמות העליונים והתחתונים כלולים כולם בהאדם, וכן כל המציאות הנמצאת בעולמות ההם אינם רק בשביל האדם, ויש להבין הדברים, המעט לו לאדם העולם הזה וכל אשר בו בכדי לשמשו ולהועילו, אלא שהוא נצרך גם לכל העולמות העליונים וכל אשר בהם, כי לא נבראו אלא לצרכיו".

166 על החוק "כלל ופרט שווים" ראה ר' יהודה אשלג, איגרת ח, שנת תרפ"ב, בתוך: אגרות כתבי בעל הסולם, עמ' 688: "היחוד שכלל ופרט שוין אליו, וכל שישיגו כלל בני העולם בגמר התיקון משיגים פרטים השלימים בכל דור ודור".

167 כינוי המדרגות של המקובל רבי שמעון בר יוחאי.

168 מלאכי ג, ו.

169 "עצמותו" הוא עצם של המאציל, הבחינה העליונה במאציל אשר אינה מושגת על ידי הכלי שבנאצל. בעל הסולם כותב על כך במאמר "הקדמת פי חכם", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 806: "כמו איתא [שיש] במאמר "פתח אליהו" בתחילת ה"תיקוני זוהר", אשר ע"כ [על כן] בעצמות הבורא ית' אפילו ההרהור האסור ואצ"ל הדיבור, וכל השמות שאנו מכנים אותו ית', אינם על בח' עצמותו ית' אלא רק על אורותיו המתפשטים הימנו ית' לתחתונים. אפילו השם הקדוש "אין סוף" המובא בספרי הקבלה הוא ג"כ [גם כן] בחי' אור המתפשט מעצמותו ית', אלא כיון שגדר אורו ית' המתפשט מעצמותו להיות מושג לתחתונים בבחי' אין סוף, ע"כ נגדרהו בשם הזה, אבל אין הכוונה על עצמותו ית' דכיון דלית מחשבה תפיס אביה כלל וכלל איך נגדרהו בשם ומלה, דכל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם".

170 על חוק זה אפשר לקרוא במאמרים של בעל הסולם "כתבי הדור האחרון", "מתן תורה", "הערבות".

171 על הכלל "ואהבת לרעך כמוך" ראה בהערה 9 בעמ' 499.

172 דברים ו, ה.

173 גיטין דף מג ע"א: "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן".

174 ל"פקיחת עיניים", ראה אותיות פג, פז ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כמובא להלן בפרקים "דרגת שכר ועונש" ו"בעניין השבועה".

175 האות עא לא מצוינת ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" המובאת כאן ב"תלמוד עשר הספירות".

176 ירושלמי תוספות קידושין כ: "דפעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים "כי טוב לו עמך" [דברים טו, טז], ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, זו מדת סדום, נמצא שע"כ צריך למסור לעבדו, והיינו אדון לעצמו".

177 ראה ר' יהודה אשלג, "השלום", כמבואר בתוך: ר' מיכאל לייטמן, "הכוח העליון", הדור האחרון, עמ' 149.

178 ראה הערה 156 בעמ' 508.

179 ראה ביאור נלאות סו ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" בעמ' 296.

180 דברי הימים א כח, ט: "ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו". להסבר ראה ר' יהודה אשלג, "מאמר לסיום הזהר", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 478: "אף הנשמה כך, אחר שקנתה השוואה אליך יתברך, הנה היא חודרת ויודעת מחשבותיו יתברך כמו שידעה מקודם שנפרדה ממנו בסבת שינוי הצורה של הרצון לקבל ואז מקויים בו הכתוב, דע את אלוקי אביך. כי אז זוכה לדעת השלמה שהיא דעת אלוקית. וזוכה לכל סודות התורה, כי מחשבותיו יתברך הן סודות התורה".

181 לכלל "כל הפוסל, במומו פוסל" ראה הערה 156 בעמ' 508, ולכלל "לך נאה לשבח" ראה ר' ברוך אשלג, "מעוז צור ישועתי", בתוך: כתבי רב"ש (שלבי הסולם), כרך א, עמ' 101: "לסדר שבחו של הקב"ה. זאת אומרת, שהאדם בעצמו צריך לסדר שבחו של מקום. אין הכוונה שהקב"ה יראה, שהאדם משבח אותו. כי אין הקב"ה נצרך לבריות. אלא שהאדם בעצמו הוא יראה את שבחו של הקב"ה.

182 משלי י, יב.

183 על שני צידי המטבע ראה באות ז ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כמובא כאן בעמ' 113.

184 פסחים דף ק"ב ע"א.

185 משלי טז, ד.

186 תנאי זה מובא באות מח ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", ראה עמ' 248.

187 ראה נספח א'.

188 שמות ט, כז: "יהו"ה הצדיק, ואני ועמי, הרשעים".

189 לביאור זה על פסחים דף כה ע"ב ראה תלמוד עשר הספירות, חלק ב, הסתכלות פנימית, דף סב.

190 נדרים סו, ב: "עד שתראי מום יפה שבך". ראה גם ר' יהודה אשלג, "מום יפה שבך", מאמר רי, בתוך: מאמרי "שמעתי", כתבי בעל הסולם, עמ' 652.

191 ראה בנספח א'.

192 שמות ג, ו: "ויאמר, אנכי אלהי אביך, אלהי אברהם אלהי יצחק, ואלהי יעקב; ויסתר משה, פניו, כי ירא, מֵהביט אל-האלהים".  ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים בשכר כי ירא זכה (שמות ג)".

193 לפירוש בדבר ה"עצמות" ראה ספר הזהר עם פירוש הסולם, פרשת שופטים, דף ח אות יא (לזוהר, חלק ג, דף רע"ה ע"א): "העמידו בעלי המשנה, מי מעיד על האדם, קירות ביתו. מהו קירות ביתו. אלו הם קירות ליבו, שכתוב, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. והאשימו בעלי המשנה, מלמד שחזקיהו התפלל מקירות לבו. ולא עוד אלא אנשי ביתו מעידים עליו. אנשי ביתו, אלו הם רמ"ח אברים שלו. כי הגוף מכונה בית. שכך העמידו בעלי המשנה, רשע עוונותיו חקוקים על עצמותיו. וכך צדיק, זכויות חקוקות על עצמותיו. ובשביל זה אמר דוד, כל עצמותי תאמרנה [תהילים לה, י]. ולמה העוונות חקוקים בעצמות יותר מבשר גידים ועור. הוא משום שהעצמות הם לבנים. וכתב שחור אינו ניכר אלא מתוך לבן. כמו התורה, שהיא לבן מבפנים, דהיינו הגויל, ושחור מבחוץ, דהיינו הדיו. שחור ולבן הם חושך ואור. ולא עוד אלא שהגוף עתיד לקום על עצמותיו, ומשום זה הזכויות והחובות חקוקים על עצמותיו. ואם יזכה, יקום הגוף על העצמות שלו. ואם לא יזכה, לא יקום ולא יהיה לו תחית המתים".

194 ראה איגרת יט בנספח ג'.

195 שיר השירים ב, ג.

196 ר' יהודה אשלג, "יתרון ארץ בכל הוא", מאמר לד, בתוך: מאמרי "שמעתי", כתבי בעל הסולם, עמ' 647.

197 ספר האזינו ב.

198 שמות ה, ב: "מי ה' אשר אשמע בקולו". ר' ברוך אשלג, "מהו מבול מים, בעבודה", בתוך: כתבי רב"ש (שלבי הסולם), כרך ב, עמ' 799: "שבזמן שהאדם מתחיל לעבוד בעבודה דלהשפיע, אז הגוף טוען, מה העבודה הזאת לכם, איזה הגיון יש בזה, שאתה לא רוצה לעבוד לתועלת עצמך, הלא אתה צריך לדאוג, שאתה תהנה מהחיים, ולהשפיע נקרא, שאתה תעבוד לא בשבילך. [...] אולם יש עוד טענה, שהגוף מתנגד לעבודת ה', בזמן שהאדם אומר להגוף, שאנו צריכים להאמין בה', שהוא המשגיח ומנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. אז בא להאדם הגוף, וטוען טענת פרעה, שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", כלומר, שקשה לו להאמין בה'. זאת אומרת, שהוא אומר, שהוא מסוגל לעבוד לתועלת ה', אבל בתנאי, שאם הוא היה מרגיש את גדלות ה', היה מבין, שכדאי לעבוד בשבילו.

כמו שאנו רואים בגשמיות, שאם בא איזה גדול, שיש הרבה אנשים שקבעו שהוא גדול, השכל מחייב, כדעת אלו, שאמרו שהוא גדול, בטח כמו בגשמיות האדם מסוגל לעבוד ולשמש את הגדול, בטח אם היתה לו הרגשה כזו בגדלות ה', היה גם כן יכול לעבוד ולשמש את ה'. מה שאם כן לגבי הבורא, אין לנו הרגשה כזאת, אלא, כמו שרואים, הוא בבחינת "שכינתא בגלותא", ואין שום הרגשה בגדלות ה'. אם כן איך הוא יכול לבטל את תועלת עצמו בפני תועלת ה'".

199 על כך בעל הסולם מסביר לאורך המאמר "פתיחה לחכמת הקבלה", ובספר תלמוד עשר הספירות חלק טז וחלק יב.

200 תהילים לה, י.

201 לאימרת חז"ל: "אין אדם משים עצמו רשע" שמופיעה בכמה מקומות בתלמוד בבלי, ראה יבמות דף כה ע"ב, כתובות דף יח ע"ב, דף ט ע"ב, סנהדרין דף כה ע"א.

202 על סיבוב ההתפתחות ראה פרק "השלמות מוכנה, האדם צריך רק לגלות אותה", עמ' 122.

203 ראה הערה 134 בעמ' 507.

204 "עולם המדומה" הוא כינוי לחומר גשמי או לגשמיות, ראה תלמוד עשר הספירות, חלק ב, לוח תשובות לפירוש המלות, דף פז: "גשמיות: כל המדומה והמוחש בחמשת החושים, או שתופס מקום וזמן, מכונה בשם "גשמיות". [...] חומר: העביות שבפרצוף מבחי"ד שברצון, מכונה, בשם "חומר" של פרצוף. והוא שם מושאל מחומר גשמי מדומה, שיש בו ג' קוטרים: אורך, רוחב, ועומק. וששה קצוות: מעלה, מטה, מזרח, מערב, צפון, דרום".

205 ראה אותיות מד, עה, פד ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".

206 ר' ברוך אשלג, "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע", בתוך: כתבי רב"ש (שלבי הסולם), כרך א, עמ' 26.

207 רות רבה, פתיחתא, ז: "שאותה אורה שבראת ביום ראשון אדם צופה מסוף העולם ועד סופו".

208 ר' ברוך אשלג, "עניין שיתוף מידת הרחמים", בתוך: כתבי רב"ש (דרגות הסולם), כרך ג, עמ' 1742.

209 ר' יהודה אשלג, "סגולת זכירה", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 68: "וזה עמוק ונכבד מאד, כי זה פשוט, אשר רצונו ית' מהעובד, הוא תכלית המשובח, וידוע גם, שמה שיותר שהעבדות קרובה לטבע, משובחת היא ביותר. וזה כלל, אם אחד משני האוהבים תגדל אהבתו במדה שלמה וחלוטה, דהיינו "טבעית ושלמה", שאז יכבה כל כח של אהבה מרעהו. ואף על גב, שעיני שכלו יראו בעליל גודל אהבה של האוהב, מכל מקום לא יתגדל אצלו, כח אהבה לגמול לו. ואדרבה, לפי הרגשת ההחלט מהאוהב, בשיעור זה יכבה לאט לאט רגש אהבתו לו, כי אינו ירא ממנו, כי אהבתו חלוטה לו, ואשר על כן יהיה נבלע ונשחת מדת הרוחניות, של אהבה בטבע חומר הנאהב".

210 ראה הערה 134נ בעמ' 507.

211 על שמעון מן השוק, ראה ספר הזהר עם פירוש הסולם, פרשת בראשית, אות קנט (לזוהר, חלק א, דף כ"ב ע"א): "שנאבדו לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, דהיינו לשמעון מן השוק, והכיר בזה שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאוד נעלה".

212 יבמות דף קכא ע"ב: "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה".

213 ראה פרק "עולמך תראה בחייך" בעמ' 315.

214 ראה תלמוד עשר הספירות, חלק ז, אור פנימי, אות ב: "כשהתחיל לברוא העולם וכו' והתחיל לברר המלכים, ומה שהוברר ממנו עלה בקדושת העולמות, ומה שלא הוברר נשאר קליפה וסיגים. עכ"ל. כי אחר שהאור נסתלק מהכלים, והכלים מתו ונפלו לעלמין דפרודא לבי"ע, הנה אז חזר המאציל ובירר את הכלים השבורים של המלכים, שפירושו הוא, שבירר את החלקים הראוים להלבשת האור העליון".

215 ראה אות נג ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כמובא בפרק "לפי הצער – השכר" בעמ' 260.

216 למשל זה ראה ר' ברוך אשלג, "ג' קווים", בתוך: כתבי רב"ש (דרגות הסולם), כרך ג, עמ' 2038.

217 קהלת ז, יד: "ביום טובה היה בטוב וביום רעה גם את זה לעמת זה עשה האלקים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה".

218 ר' ברוך אשלג, "עניין שיתוף מידת הרחמים בדין", בתוך: כתבי רב"ש (דרגות הסולם), כרך ג, עמ' 1742.

219 תהילים לו, י.

220 תהילים לג, כא.

221 להרחבה בנושא זה ראה איגרת יט, בנספח ג.

222 עיין שם.

223 ראה הערה 134 בעמ' 507, וכן פרק "ההשגחה הנסתרת" בעמ' 243.

224 קהלת ט, י. להסבר ראה בפרק "לפי הצער - השכר" עמ' 260.

225 משלי ח, יז.

226 לדוגמא על מלך ונאמניו ראה באות קלג ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" המובאת כאן בעמ' 424.

227 ראה הערה 54 בעמ' 503.

228 "אחרית המוח" הוא ביטוי של בעל הסולם, ראה ר' יהודה אשלג, "מבוא לספר הזוהר", אות לד, בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 441.

229 על "עולם המדומה" ראה הערה 204 בעמ' 511.

230 ויקרא רבה ב, א. ראה גם אות מד ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".

231 ראה הערה 38 בעמ' 502.

232 על האמצעי הזה ראה לעיל באות ה ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כמובא כאן בעמ' 100.

233 על אותיות העבודה ראה בביאור של ר' מיכאל לייטמן על מאמרו של בעל הסולם "אהבת ה' ואהבת הבריות" בתוך: ר' מיכאל לייטמן, "ביאור על "אהבת הבורא ואהבת הבריות", חוכמת הקבלה על פי בעל הסולם, עמ' 507-504.

234 לדוגמא זו ראה באות קח ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כמובא כאן בעמ' 385.

235 ר' יהודה אשלג, "החֵרות", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 419.

236 עיין במאמרי ר' ברוך אשלג, "מטרת החברה", "בעניין אהבת חברים", "איש את רעהו יעזרו", "אהבת חברים", "עניין חשיבות החברה" ועוד, בתוך: כתבי רב"ש, כרך א.

237 ראה ר' יהודה אשלג, "מאמר לסיום הזהר", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 477: "ובשעה שאדם רואה איך הסביבה שלו מקילים ראש בעבודתו ית' ואינם מעריכים רוממותו כראוי אין האחר יכול להתגבר על הסביבה וגם הוא אינו יכול להשיג רוממותו ית', אלא שמקל ראשו בעת עבודתו כמוהם, וכיון שאין לו הבסיס של השגת רוממותו ית' מובן מאליו שלא יוכל לעבוד להשפיע נ"ר ליוצרו ולא לתועלת עצמו, כי אין לו חומר דלק ליגיעה, ולא יגעת ומצאת אל תאמין, ואין לו שום עצה אלא או לעבוד לתועלת עצמו, או שלא לעבוד כלום, כי השפעת נ"ר ליוצרו לא תשמש לו כמו כלי קבלה ממש".

238 על "חולת אהבה אני" (שיר השירים ב, ה), הקשר עם הבורא בדבקות, בזיווג, בחיבור, ראה ר' מיכאל לייטמן, חוכמת הקבלה על פי בעל הסולם, עמ' 387, 400.

239 ראה הערה 88 בעמ' 505.

240 על "סוף מעשה במחשה תחילה" ראה הערה 3 בעמ' 500.

241 תהילים קג, ט.

242 משלי י, יב: "שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה".

243 למשל זה ראה ר' ברוך אשלג, "ג' קווים", בתוך: כתבי רב"ש (דרגות הסולם), כרך ג, עמ' 2038.

244 על המונח "תלוי בין שמים וארץ" ראה ר' יהודה אשלג, "תפילת שמ"ע", מאמר קיג, בתוך: מאמרי "שמעתי", כתבי בעל הסולם, עמ' 616: "וכמו כן בעבודת ה' כשהאדם מוצא את עצמו עומד בין שמים וארץ אינו מבקש מה' שום דבר מיותר אלא את אור האמונה היינו שה' יאיר את עיניו שיוכל לקבל עליו את בחינת האמונה".

245 נדה דף ל ע"ב: "ומה היא השבועה שמשביעין אותו - תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה - היה בעיניך כרשע. והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים, ונשמה שנתן בך טהורה היא, אם אתה משמרה בטהרה - מוטב, ואם לאו - הריני נוטלה ממך".

246 ר' יהודה אשלג, איגרת ו, שנת תרפ"א, בתוך: אגרות, כתבי בעל הסולם עמ' 687.

247 קהלת ז, כ.

248 גיטין דף מג ע"א.

249 בבא בתרא דף טז ע"א.

250 רבי אלעזר בן רבי שמעון - גדול המקובלים מתקופת בית שני, מוזכר רבות במאמרי בעל הסולם "הערבות", "מתן תורה" "השלום" ועוד.

251 ר' יהודה אשלג, "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אות א, בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 154: "העולמות העליונים והתחתונים כלולים כולם בהאדם".

252 נידה דף כ ע"ב. להסבר ראה ר' ברוך אשלג, "הושע עבדך אתה אלקי", בתוך: כתבי רב"ש (דרגות הסולם), כרך ג, עמ' 1835: "נמצא שכל שלמותו נבנית על האמונה. וחסרונותיו נבנים על הידיעה, כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"; ר' יהודה אשלג, "נקי וצדיק אל תהרוג", מאמר קלה, בתוך: מאמרי "שמעתי", כתבי בעל הסולם, עמ' 626: "'נקי' פירוש נקיות הדבר, המצב איך שהוא רואה. כי "אין לדיין, אלא מה שעיניו רואות'. ואם הוא לא מבין את הדבר או שלא יכול להשיג את הדבר, אין לטשטש הצורות כמו שהן נראות לעיניו".

253 ל"צורה מלובשת בחומר" ר' יהודה אשלג, "מבוא לספר הזהר", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 471.  וכן ראה מאמריו של ר' יהודה אשלג, "ארבע עולמות" ו"החומר והצורה בחוכמת הקבלה" כמבואר בתוך: ר' מיכאל לייטמן, חוכמת הקבלה על פי בעל הסולם, בעמ' 304-273.

254 ויקרא כה, מז.

255 ראה בנספח א'.

256 ראה הערה 184 בעמ' 510.

257 תהילים לה, י. להסבר בעניין זה ראה פרק "סיבת הריחוק שלנו מה'", בעמ' 233.

258 ראה בנספח א'.

259 פסחים דף נ ע"א.

260 קידושין דף מ ע"ב.

261 לעניין התשובה ראה באות נו ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" כמובא בפרק "מהי עדות הבורא כלפי האדם", עמ' 276.

262 פירוש רש"י לשמות יט, ב.

263 יבמות דף קכא ע"ב: "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה".

264 ברכות דף ז ע"א: "ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים בשכר כי ירא זכה (שמות ג)".

265 עבודה זרה דף ה ע"ב.

266 סוכה דף נב ע"א.

267 על "העלאת מ"ן" ראה בפרק "אפשר ללמוד קבלה ללא תורת הנגלה", עמ' 162.

268 לאיגרת יז ראה בנספח ד', בעמ' 493.

269 "נהירו [נר] דקיק של הקדושה, שפירושו הארה דקה וקטנה, המחיה את הקליפות" (תלמוד עשר הספירות, חלק ז, לוח התשובות לפירוש המילות, דף תקעט אות סה).

270 ברכות דף לא ע"ב. אימרת חז"ל מפורסמת המצויה בשני התלמודים והמדרשים, מיוחסת במספר מקומות לר' ישמעאל בן אלישע וכן לר' שמעון, לר' יהודה, לר' אלעזר בן עזריה, ועוד.

271 תלמוד עשר הספירות, חלק א, אור פנימי, דף ט אות ב.

272 לעניין זה ראה הערה 88 בעמ' 505.

273 דברי הימים א', כח, ט: "ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו".

274 על מצב א' מ-ג' המצבים ראה בפרק ההקדמה, בעמ' 12.

275 מדרש תנחומא, פרשת בראשית, א: "וכשברא קב"ה את עולמו נתייעץ בתורה וברא את העולם"; בראשית רבה א, ח: "רבי יהושע בן לוי אמר: זה שהוא בונה צריך ששה דברים: מים ועפר ועצים ואבנים וקנים וברזל, וא"ת עשיר הוא ואינו צריך לקנים, הרי צריך לקני המדה, שנאמר (יחזקאל מ): ופתיל פשתים בידו וקנה המדה. כך, התורה קדמה אותן שש קדימות. קדם, ומאז, ומעולם, ומראש, ומקדמי, תרין בפרשה ה' קנני".

276 לפירוש על "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין" (קידושין דף ל ע"ב) ראה אות יח ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כמובא בפרק "את האמונה משיגים על ידי הלימוד", בעמ' 154.

277 סוכה דף נב ע"א.

278 בעל הסולם מביא את הפירוש הזה של הגר"א ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" באות קג ובאות קמח. עיין בפרק "סיבת ההסתר" בעמ' 378 ובפרק "מתורת הסוד לתורת הפשט, לחוכמת הקבלה" בעמ' 459.

279 ספר הזהר עם פרוש הסולם, פרשת וירא אות תס (לזוהר, חלק א, דף קיח ע"א). ר' יהודה אשלג, "מאמר לסיום הזהר".

280 ראה לעיל הערה 275.

281 ראה נספח א'.

282 ישעיהו כט, יג.

283 ר' יהודה אשלג, "מהות הדת ומטרתה", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 398.

284 תהילים לו, י: "כי עמך, מקור חיים; באורך נראה אור".

285 ישעיהו ל, כ: "ונתן לכם אדני לחם צר ומים לחץ ולא יִכָּנֵף עוד מורֶיך והיו עיניך ראות את מורֶיך".

286 איכה רבה, הקדמה, ב: "המאור שבה היה מחזירן למוטב".

287 ראה באותיות קמב, קמד ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כמובא בפרק "מהות חוכמת הקבלה" בעמ' 445.

288 קהלת ז, יד: "ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלקים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה".

289 על כך ראה אות קטו ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" כמובא בפרק "חציו חייב חציו זכאי" בעמ' 392.

290 על המונח "נמצא תלוי בין שמים וארץ" ראה הסבר בפרק "דרגת האהבה השלמה" בעמ' 388.

291 זמירות שבת להאר"י ז"ל: "לְבַר נטְלִין וְלָא עַלִּין הֲנֵי כַּלְבִּין דְחַצִּיפִין [לחוץ נוסעים ואינם נכנסים, אותם הכלבים החצופים]".

292 ספר הזהר עם פירוש הסולם, פרשת בשלח, אות סה (לזוהר, חלק ב, דף סה ע"א): "ופרעה הקריב (שמות יד, י): רבי יוסי אמר שהקריבם לתשובה".

293 על כך ראה במאמרו של ר' יהודה אשלג, "גילוי טפח וכיסוי טפחיים", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 9.

294 הבעל שם טוב(הרב המקובל ישראל בעל שם טוב, 1760-1700) מייסד החסידות, עסק בגילוי חוכמת הקבלה, והעמיד תלמידים מקובלים רבים, הוא לא חיבר ספרים; הרמח"ל חיבר ספרי קבלה רבים, ספרו הידוע הוא ספר מסילת ישרים; על האר"י ראה בהערה 4 בעמ' 499.

295 ויקרא רבה ב, א. ראה גם באות מד ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 238.

296 ספר הבהיר לר' נחוניא בן הקנה מהמאה ה-12; ר' מנחם בן בנימין רקאנטי (1310-1250) מחבר של פירוש על התורה על דרך קבלה ועוד; ר' משה קורדובירו (רמ"ק, 1570-1522) מחבר של אילימה רבתי, אור יקר, אור נערב ועוד.

297 סנהדרין דף צח ע"א: "זכו אֲחִישֶנָּה לא זכו בְּעִתָּה". לפירוש ראה ר' יהודה אשלג, "השלום בעולם", בתוך: ר' מיכאל לייטמן, "התפתחות רוחנית", הדור האחרון, עמ' 40: "אֲחִישֶנָּה", כלומר, שנמצאים משוחררים לגמרי מכבלי הזמן, והקץ הזה תלוי מעתה בחפצם עצמם, דהיינו, רק לפי רוב המעשה ותשומת הלב. ונמצאים "מחישים" את הקץ".

298 נכון לשנת תשס"ה (2005), שבה נאמרו הדברים הכתובים בשורות הללו.

299 ירמיהו לא, לג.

300 תלמוד עשר הספירות, חלק א, אור פנימי, אות ו" "התפשטות אור העליון מן המאציל היא ודאי בלי שיעור ומידה, אלא רק הנאצל הוא העושה שיעור על השפע מכח עצמו, מפאת היותו מקבל לא פחות ולא יותר מכפי שיעור חשקו ורצונו לקבל, שזו היא אמת המידה הנוהגת ברוחניות, משום, שאין ענין הכפיה נוהג שם, והכל תלוי ברצון"; ר' יהודה אשלג, "פתיחה כוללת לספר פנים מאירות ומסבירות", אות א, בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 117: "אמרו המקובלים שאין לך אור בלי כלי, כי הרצון לקבל הכלול בכל נאצל ונברא הוא הכלי, והוא ג"כ [גם כן] כל מדת האור, כלומר שמקבל בדקדוק כפי שיעור שרוצה, לא פחות ולא יותר, כי אין כפיה נוהגת ברוחניות, ואפי' בהגשמיים אינה מסטרא דקדושה".

301 ר' יהודה אשלג, "החֵרות", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 421: "נמצא שכל מי שמשחית איזו נטיה מהיחיד, ועוקר אותה ממש, הריהו גורם שיאבד מהעולם השכלה נשגבה ונפלאה ההיא, שעתידה לצאת בה באחרית השלשלת. משום שנטיה ההיא, לא יארע עוד לעולם, בשום גוף אחר זולתו. כאן צריכים להבין, שבשעה שאיזו נטיה מתהפכת ומקבלת צורת מושכל, אין עוד יותר להכיר בה הבדלות של טוב ורע. כי הבדלות ניכרת רק בזמן היותן נטיות או מושכלות בלתי בשלות, ובשום פנים לא יוכר שמץ מהם, בעת שמקבלות צורת מושכלות אמיתיות. ודבר זה יתבאר במאמרים הבאים, בכל טעמו ונמוקו. מזה מובן לנו, גודל החמס, שעושים אלו האומות, המטילים מרותם על המיעוטים ועושקים את חירותם, מבלי לאפשר להם להמשיך את דרך חייהם, על פי נטיותיהם, שהגיעו אליהם בתורשה, מאבות אבותיהם, כי כרוצחי נפשות נחשבים. וגם הבלתי מאמינים בדת ובהשגחה מטרתית, יוכלו להבין את חיוב השמירה על חירות היחיד, מתוך מערכות הטבע".

302 ראה על כך באותיות קלו וקמו ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" כמובא בעמ' 434.

303 ראה הערה 275 נבעמ' 514.

304 בבא מציעא דף נט ע"ב. להסבר על "נצחוני בני" ראה הערה 123 בעמ' 506.

305 האות קנו לא הובאה כאן במלואה. ראה "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", בתוך: תלמוד עשר הספירות, חלק א.

306 ראה איגרת יז בנספח ד' בעמ' 493.

307 ראה ר' יהודה אשלג, "מאמר לסיום הזהר", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 477: "ובשביל גודל הקושי שבדבר, יעצו לנו חז"ל "עשה לך רב וקנה לך חבר". דהיינו שהאדם יבחר לעצמו אדם חשוב ומפורסם שיהי' לו לרב שממנו יוכל לבוא לעסק תו"מ ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, כי ב' הקלות יש לרבו: א. שמתוך שהוא אדם חשוב הרי התלמיד יכול להשפיע לו נ"ר על בסיס רוממותו של רבו כי ההשפעה נהפכת לו לקבלה, שהוא חומר דלק טבעי שיוכל להרבות מעשי ההשפעה בכל פעם, ואחר שהתרגל בעסק ההשפעה אצל רבו הוא יכול להעבירו גם לעסק תו"מ לשמה כלפי הקב"ה כי הרגל נעשה טבע. ב. כי השואת הצורה להקב"ה אינה מועילה אם אינה לנצח דהיינו עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד, משא"כ השוואת הצורה לרבו, מתוך שרבו הוא בעולם הזה בתוך הזמן, מועילה השוואת הצורה אליו אפילו היא רק זמנית שאח"כ ישוב בו לסורו, ונמצא שבכל פעם שמשוה צורתו לרבו הוא מתדבק בו לשעתו, ומתוך כך הוא משיג ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, לפי מדת דביקותו, כמו שבארנו במשל האבר הנחתך מהגוף וחזר ונתדבק בו, עש"ה. וע"כ התלמיד יכול להשתמש מהשגת רוממות השי"ת של רבו, המהפכת ההשפעה לקבלה ולחומר דלק מספיק למסירת נפשו ומאודו. ואז יוכל גם התלמיד לעסוק בתורה ומצוות לשמה בכל לבבו ונפשו ומאודו, שהיא הסגולה המביאה לדביקות נצחית בהקב"ה".

308 למאמרים "מתן תורה" ו"החֵרות" ראה בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 385, 414; מאמר "השלום", בתוך: ר' מיכאל לייטמן, "בניין החברה העתידית", הדור האחרון, עמ' 141; מאמר "הערבות", בתוך: ר' מיכאל לייטמן, הערבות, עמ' 422.