פרק 16
ב' חלקים בקבלה
- סתרי תורה וטעמי תורה
אות כז. סתרי
תורה נסתרים בראשה, טעמי תורה מתגלים בגופה ומצווה לגלותם
אות כח. המקובל
מגלה מה שמותר ומכסה מה שאסור
אות כט. שכר
עבור שמכסה סתרי תורה ומגלה טעמי תורה לאחרים
_________________________________________________________________________________
סתרי תורה
נסתרים בראשה, טעמי תורה מתגלים בגופה ומצווה לגלותם
כז)
עוד צריכים לדעת, שישנם ב' חלקים בחכמת האמת:
חלק
א' - הוא
הנקרא "סתרי תורה", שאסור לגלותם, זולת ברמיזה, מפי חכם מקובל, למקבל מבין
מדעתו. ומעשה מרכבה ומעשה בראשית, שייכים גם כן לחלק הזה. וחכמי הזוהר, מכנים החלק
הזה, בשם "ג' ספירות ראשונות. כתר, חכמה, בינה". ומכונה גם כן בשם
"ראש הפרצוף".
חלק שני - הוא הנקרא "טעמי תורה", שמותר לגלותם, וגם מצוה גדולה
לגלותם. ונקרא בזוהר בשם "ז' ספירות תחתוניות של הפרצוף". ומכונה גם כן
בשם "גוף של הפרצוף". כי בכל פרצוף ופרצוף דקדושה, יש בו עשר ספירות,
הנקראות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. שג' ספירות
הראשונות מהם, מכונות "ראש הפרצוף". וז' ספירות התחתוניות, מכונות בשם
"גוף הפרצוף".
ואפילו
בנשמה של האדם התחתון, ישנן גם כן בחינות עשר הספירות, בשמותיהן הנזכרים למעלה.
וכן בכל בחינה ובחינה, הן בעליונים והן בתחתונים, כמו שיתבארו הדברים בטעמיהם,
בפנים הספר, בעזרת ה'.
והטעם, שז'
ספירות התחתוניות, שהן גוף הפרצוף, נקראות בשם טעמי תורה, הוא סוד הכתוב "חיך
אוכל יטעם". כי האורות, המתגלים מתחת לג' הראשונות, שהם סוד ראש, מכונים
"טעמים". והמלכות דראש, מכונה "חיך". ומשום זה, נקראים בשם
"טעמי תורה". כלומר, המתגלים מחיך הראש, שהוא בחינת מקור כל הטעמים, שהוא
מלכות דראש. אשר משם ולמטה, אין שום איסור לגלותם. ואדרבא, שכר המגלה אותם, גדול
לאין קץ ולאין שיעור.
אכן, ג'
הספירות הראשונות הללו, וז' הספירות התחתוניות הללו, האמורות כאן, מתפרשות, או
בכלל כולו, או בפרטי פרטיות, שאך אפשר לחלק. באופן, שאפילו ג' הספירות הראשונות,
מהמלכות שבסוף עולם העשיה, שייכות לחלק "סתרי תורה", שאסור לגלותן, וז'
הספירות התחתוניות, שבכתר דראש האצילות, שייכות לחלק "טעמי התורה", אשר
מותר לגלותן. והדברים האלה מפורסמים בספרי הקבלה.
עוד צריכים לדעת,
שישנם ב' חלקים בחכמת האמת:
חלק א' - הוא הנקרא "סתרי תורה", שאסור לגלותם, זולת ברמיזה, מפי
חכם מקובל, למקבל מבין מדעתו. ומעשה מרכבה ומעשה בראשית, שייכים גם כן לחלק הזה.
וחכמי הזוהר, מכנים החלק הזה, בשם "ג' ספירות ראשונות. כתר, חכמה,
בינה". ומכונה גם כן בשם "ראש הפרצוף".
על החלק שאסור לגלות
ניתן ללמוד ממבנה העולמות. האור העליון, שברא את הכלי הנקרא רצון לקבל, ייסד בינו
לבין הנמצאים בעולם הזה - עולמות, העַלמות. החלשה הדרגתית של עוצמת האור דרך
עולמות: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, המעלימים את האור העליון (ראה
"100%"-"0%" בשרטוט 1). וכך הנמצאים בעולם הזה תחת העולמות,
לא מרגישים את האור העליון, אלא רק את הגוף.
שמו של עולם האצילות
בא מהמילה "אצלו", כי למעשה כל האור העליון נמצא בו. מאין סוף עד עולם
האצילות האור העליון כמעט ולא עובר החלשה, אלא נשאר כפי שהוא בעצמו. והוא פועל דרך
מערכת העולמות, רק עד אמצע עולם האצילות הנקרא "חזה" בדומה לגוף שלנו
(ראה "חזה" בשרטוט 1). החלק הזה של העולמות עד החזה מכונה גָ"ר (ג' ראשונות) (ראה
"ג"ר" בשרטוט 1). ומִחזה דאצילות ולמטה, האור הולך ומתמעט, עד
שבעולם הזה הוא נעלם לחלוטין.
עולם האצילות הוא
מערכת מיוחדת של הנהגה והשגחה שמפקחת עלינו. המערכת הזאת מתחלקת לשני חלקים, עליון
ותחתון, גָ"ר דאצילות ווָ"ק (ו' קצוות) דאצילות (ראה
"ג"ר" ו"ו"ק" ב"אצילות" בשרטוט 1).
שרטוט 1
גָ"ר דאצילות
היא המערכת העליונה שבה מתבשל כל עתידנו ומה שקורה לנו, ובה נמצאות כל התוכנות
שמתבצעות אחר כך עלינו. זו המערכת הנקראת מרכבה עליונה, סתרי תורה. וָ"ק
דאצילות היא המערכת התחתונה, שמבצעת את הפעולות שתוכננו בגָ"ר דאצילות.
מהמערכת הזאת יורדות הפקודות לכל העולמות, ופועלות על האדם כדי לקדם אותו למעלה
(ראה חצים מ"ו"ק" עד "העולם הזה" בשרטוט 1).
והאדם צריך להגיע עד
למקום הזה שממנו יורדות הפקודות. ואף לעלות למעלה ממנו עד למקום של גָ"ר
דאצילות, וממנו להמשיך ולעלות דרך עולם אדם קדמון לעולם הנקרא אין סוף (ראה חצים
מ"העולם הזה" ל"א"ק" ול"א"ס" בשרטוט 1).
אבל בינתיים פועלות
עליו המחצית התחתונה של מערכת האצילות. והאדם לא מסוגל להגיע למעלה ממנה, למחשבה
ולהבנה מה הן התוכנות, המחשבות והמטרות שמסבבות את הפקודות של המערכת התחתונה. לכן
כל לימוד הקבלה מתחלק כלפי הלומד לחלק שהוא יכול להשיג, ולחלק שהוא לא יכול להשיג.
לכן בעל הסולם אומר,
שיש שני חלקים בחוכמת האמת, בחוכמת הקבלה. והחלק שנקרא סתרי תורה, "אסור
לגלותם זולת ברמיזה". "אסור" נקרא אי אפשר. כי בחוכמת הקבלה אין
אסור ואין מותר. אלא הנברא מקבל ומבין רק כמה שהוא מוכן להבין לפי הכלים שלו, לפי
תפיסתו. והאדם שמתקן את עצמו להבין את פעולות ההשפעה, ויכול להבין פעולות מסוימות
של האור העליון עליו, הן נקראות בשבילו "מותר", כי הוא מסוגל.
ואדם שלא מתקן את
עצמו במידה מספקת, הוא נמצא במצב שנקרא "אסור" כלומר מצב שבו אין לו
התפתחות מספקת, אין תפיסה. "אסור" או "מותר" מתייחס ליכולת או
לאי יכולת להבין ולגלות את התופעות הנכונות, את ההבנות וההשגות. לכן מי שהשגתו
נמצאת רק למטה מחזה דאצילות, כל התופעות שמתרחשות למעלה מעולם האצילות נחשבות אצלו
לסתרי תורה, כי הן נסתרות ממנו ולא מובנות לו.
בספרי הקבלה כותבים
עליהן, אבל ברמיזה. כלומר, כדי לעורר חיסרון באדם שמתקרב אליהן. אחרת אין לאדם מהיכן
לגלות חיסרון לאותו מצב ולדעת עליו, להתקדם אליו ולהיות איתו בקשר. לכן כל מה
שהמקובלים כותבים על מה שקורה למעלה מחזה דאצילות, מיועד למתקדמים בלבד, ולא למי
שנמצא למטה ממחסום.
ומי שמתקדם כלפי חזה
דעולם האצילות, מרגיש שיש משהו יותר גבוה מהחלק שפועל עליו. החלק שמתכנן מה יקרה
לו, ומה יהיה לו, ולמה נעשה לו כך. ואז נולד בנברא חיסרון לְמה שנמצא בחלק העליון
דעולם האצילות. המערכות הללו שנקראות מעשה מרכבה, מעשה בראשית, שמובילות ומתכננות
את כל הפעולות שקורות עם הנבראים, בעולמות בריאה, יצירה, עשיה, וגם בעולם הזה.
אבל רק שמגיעים לחזה
דאצילות לומדים ומשתוקקים לגלות את החלק העליון דעולם האצילות, ואז פורצים הלאה.
חלק שני - הוא הנקרא "טעמי תורה", שמותר לגלותם, וגם מצוה גדולה
לגלותם. ונקרא בזוהר בשם "ז' ספירות תחתוניות של הפרצוף". ומכונה גם כן
בשם "גוף של הפרצוף". כי בכל פרצוף ופרצוף דקדושה, יש בו עשר ספירות,
הנקראות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. שג' ספירות
הראשונות מהם, מכונות "ראש הפרצוף". וז' ספירות התחתוניות, מכונות בשם
"גוף הפרצוף".
כתר, חוכמה, בינה,
הנקראות ג' ראשונות הן ראש הפרצוף (ראה "ראש ג"ר" בשרטוט 2). הראש
הוא החלק של התִכְנוּת שקובע מה יהיה ומה יקרה, הוא כולל את כל המחשבות והתוכניות
בראיה לעתיד. וחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, הנקראות ז' ספירות
תחתונות או ו' ספירות (וָ"ק), הן גוף הפרצוף, שהוא החלק המבצע (ראה
"ז"ת גוף" בשרטוט 2).
שרטוט 2
החלק באצילות ששייך
לוָ"ק ולזָ"ת מותר ללמוד, ואף יותר מכך, בעל הסולם מדגיש: "מצוה
גדולה לגלותם", כלומר יש להגיע לספירות הללו וללמוד אותן. לכן מטרת הלימוד
היא להגיע מהעולם הזה להשגה בחלק התחתון של עולם האצילות ולהתכלל בו - להגיע להבנה
שלו ולחיבור עימו. זאת אומרת, תחילה להתחבר בפועל עם המערכת העליונה כך, שהמערכת
פועלת עלינו, ואנחנו נמצאים כלפיה בהבנה ובהקשר הדדי. אבל לאחר שנעשים כמוה,
להתעלות למעלה יותר, להבנת הסיבות פעולות השגחה והנהגה כאלה, ולעלות לגָ"ר.
כי בכל פרצוף ופרצוף דקדושה, יש בו עשר
ספירות, הנקראות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. שג'
ספירות הראשונות מהם, מכונות "ראש הפרצוף". וז' ספירות התחתוניות,
מכונות בשם "גוף הפרצוף".
ואפילו בנשמה של האדם התחתון, ישנן גם כן
בחינות עשר הספירות, בשמותיהן הנזכרים למעלה. וכן בכל בחינה ובחינה, הן בעליונים
והן בתחתונים, כמו שיתבארו הדברים בטעמיהם, בפנים הספר, בעזרת ה'.
בתחילה היה רק אור
עליון. אור שבורא ובונה את הרצון לקבל "יש מאין". רצון לקבל שלא מרגיש
עדיין שרוצה, כי כל - כולו נברא על ידי האור (ראה "אור"
ו"רצון" בשרטוט 3). כמו טיפת זרע, שלא מרגישה קיימת ואין לה רצון משל
עצמה להתפתח. עדיין לא מיוחסים לה חיים, אלא רק לעתיד. אבל אותו רצון ליהנות מתחיל
להרגיש מלבד את האור שברא אותו, מלבד התענוג (ראה "1-תענוג" בשרטוט 3),
גם את נותן התענוג (ראה "2-נתינה" בשרטוט 3).
שרטוט 3
וכתוצאה מפעולה
משותפת של שני מקורות, הרצון מתחיל להתפתח ולרצות להיות דומה לנותן התענוג. ואז
הוא מקבל צורה כמו הנותן, המשפיע. צורה שנייה של הרצון: לתת (ראה "רצון"
ו"לתת" בשרטוט 3).
בפעולה אחת של השפעה
מצד הבורא אי אפשר היה גם לבנות רצון וגם לדחוף אותו להתפתח. כי לפתח נברא לא נקרא
לבנות אותו, אלא לתת לו כיוון אחר להתקדמות והתפתחות. לכן יש לנברא תענוג מהשפעה
ויחד עימו הרגשת הנותן, את תכונת הנתינה (ראה "תענוג" בכלי בשרטוט 3).
ומפני ששניהם, התענוג והרגשת הנותן, הפוכים זה מזה בפעולתם על הרצון, הם משנים
לחלוטין את הרצון מרצון לקבל לרצון להשפיע. וההיפוך הזה נקרא התקדמות.
אין בכל הבריאה יותר
משני המצבים הללו - מקבל או משפיע. אלא רק דרגות עוצמה של לקבל ודרגות עוצמה של
להשפיע.
הרצון לתת, להשפיע,
עובר התפתחות נוספת להבין מה הוא יכול לתת. אם כרצון ליהנות הוא יהנה כדי להשפיע,
אז הוא יגרום תענוג לעליון. ואז הנתינה שיבצע הנברא תהיה מורגשת בפועל בעליון,
שרוצה לתת לנברא. כי אם בין שניים, כל אחד נותן לשני, אז שניהם נהנים גם כמקבלים
וגם כנותנים, ויש ביניהם זרימה בלתי פוסקת של תענוגים.
הרצון לקבל שמקבל
תענוג מהעליון כדי להשפיע תענוג לעליון, מרגיש תענוג גדול מפעולתו, שבה הוא דומה
לנותן, לבורא (ראה "כמו הבורא" בשרטוט 4). והתענוג הגדול הזה מורגש בו
לבסוף כתענוג שהוא רוצה ליהנות ממנו, אבל ליהנות כמו הבורא, ולקבל את כל התענוג
ממעמד הבורא.
הרצון האחרון הזה
לרצות לקבל את כל התענוג ממעמד הבורא, הוא הרצון האגואיסטי שבא מתוך הנברא עצמו.
הנברא מרגיש את הבורא ורוצה ליהנות משני המצבים, גם מהתענוג שבא מהבורא וגם ממעמד
הבורא, מזה שהוא נותן. לכן המצב האחרון נקרא כלי, נברא. כי יש בו רצון מתוך עצמו
(ראה "רצון" ו"כלי" בשרטוט 4).
שרטוט 4
כשבוחנים היטב את
השתלשלות הזאת לפרטי פרטים, לומדים שחלק ג' שלה מתחלק לשישה חלקים פנימיים משלו.
החלק המשפיע שלה נקרא "שורש" (ראה "שורש" בשרטוט 4) ויחד עם
תשעת החלקים הנוספים (ראה "א", "ב", "6" ב"ג",
"ד" בשרטוט 4), יש בה עשרה חלקים, הנקראים "עשר ספירות" (ראה
"10 ספירות" בשרטוט 4). עשרה שלבים שחייבים להיות מהנותן עד המקבל, כדי
שהמקבל ירצה לקבל את מעמד הנותן (ראה "בורא" בשרטוט 4), על כל המילוי
שיש בו.
לכן כל כלי, כל
נברא, לא חשוב מה גודלו של הנברא, אפילו חלק מהנברא, ממבנה הרצון לקבל, כלול תמיד
מעשרה חלקים פנימיים. כל חלק פרטי שמבדילים ממבנה הרצון לקבל הכללי, שעבר התחלקות
להמוני חלקים פרטיים, חייב להיות כלול מעשר ספירות, אחרת הוא לא רצון, הוא לא
נברא. לכן בעל הסולם אומר, שבכל פרצוף, בכל עולם, בכל נברא, יש עשר ספירות.
עשר הספירות הללו
מתחלקות לחלק הנקרא גָ"ר ולחלק הנקרא זָ"ת. מהיכן נובעת אותה חלוקה?
מלמעלה באה השפעה הנקראת שורש, כתר (ראה שרטוט 5). בשלב הראשון נברא רצון שמקבל,
הנקרא בחינה א', חוכמה. בשלב השני הרצון הזה רוצה להידמות לעליון ונקרא בחינה ב',
בינה. בשלב השלישי הנקרא בחינה ג', זעיר אנפין, לא מספיק לרצון להידמות לעליון,
אלא הוא מחפש איך באמת להידמות לבורא ו"מקבל על מנת להשפיע". בשלב
הרביעי הוא מגיע לרצון הגדול ביותר הנקרא בחינה ד', מלכות, שרוצה לקבל את הכל (ראה
שרטוט 5).
אלא שזעיר אנפין
כלול משישה חלקים, ו' קצוות (וָ"ק), ו' ספירות, הנקראות חסד, גבורה, תפארת,
נצח, הוד, יסוד, (ראה "ז"א=ו"ק" בשרטוט 5). וכך יש תמיד עשר
ספירות. אבל מהיכן מתחיל הרצון להיות הנברא? הנברא מתחיל מזעיר אנפין, בפעולה מצד
הנברא שרוצה להידמות לבורא. לכן עד זעיר אנפין נקרא ג' ספירות ראשונות שנקרא
לעיתים ראש (ראה "ג"ר ראש" בשרטוט 5). ומזעיר אנפין ואילך נקרא שבע
ספירות תחתונות הנקרא גוף (ראה "ז"ת גוף" בשרטוט 5). ראש וגוף יחד
מהתחלה ועד הסוף נקראים פרצוף, מבנה רוחני, מבנה מסוים של הנברא (ראה
"פרצוף" בשרטוט 5).
שרטוט 5
והטעם, שז'
ספירות התחתוניות, שהן גוף הפרצוף, נקראות בשם טעמי תורה, הוא סוד הכתוב "חיך
אוכל יטעם". כי האורות, המתגלים מתחת לג' הראשונות, שהם סוד ראש, מכונים
"טעמים". והמלכות דראש, מכונה "חיך". ומשום זה, נקראים בשם
"טעמי תורה". כלומר, המתגלים מחיך הראש, שהוא בחינת מקור כל הטעמים,
שהוא מלכות דראש. אשר משם ולמטה, אין שום איסור לגלותם. ואדרבא, שכר המגלה אותם,
גדול לאין קץ ולאין שיעור.
בפרצוף רוחני, החלק
שנקרא ראש, גָ"ר (כתר, חוכמה, בינה), מסתיים במקום הנקרא פֶּה. האור שמקבלים
בראש, וכשמחליטים לקבל אותו בפועל, הוא נמשך מהפֶּה לגוף הפרצוף. והאורות שמתפשטים
בתוך הגוף מהפֶּה ולמטה נקראים טעמים (ראה "פה" ו"טעמים"
בשרטוט 6). אבל האורות הללו שממלאים את הגוף באים מהאור הכללי הנקרא תורה, ולכן הם
נקראים טעמי תורה (ראה "תורה" ו"טעמים" בשרטוט 6).
האורות של טעמי
התורה מתפשטים עד אותו מקום בגוף הפרצוף, שהוחלט בראש הפרצוף, שעד אליו יתפשט
האור, ולא יותר. המקום הזה הנקרא טבור, מחלק את גוף הפרצוף לחלק הנקרא
"תוך" ולחלק הנקרא "סוף". ומהטבור ולמטה האור לא מתפשט. בהתאם
להחלטה שלא רוצים לקבל יותר אור, כי רוצים שהאור יתפשט בגוף רק כדי לגרום תענוג
לנותן. והסוף של כל הגוף נקרא סיום או "סיום רגלין", סיום רגליים (ראה
שרטוט 6).
שרטוט 6
בראש, שכולל רק את
שלוש הספירות כתר, חוכמה, בינה, נמצאים כל החלקים של צורת הראש שמאוחר יותר מופיעה
כהעתקה בחומר שלנו: גולגולת, מצח, עיניים, אוזניים, חוטם, פה. אבל בנברא בעולמות
הרוחניים, לא מדובר על חומר, אלא על כוחות, שסדר התכונות ביניהם, נותן את ציור
הפרצוף ואת האופן שלו.
אכן, ג'
הספירות הראשונות הללו, וז' הספירות התחתוניות הללו, האמורות כאן, מתפרשות, או
בכלל כולו, או בפרטי פרטיות, שאך אפשר לחלק. באופן, שאפילו ג' הספירות הראשונות,
מהמלכות שבסוף עולם העשיה, שייכות לחלק "סתרי תורה", שאסור לגלותן, וז'
הספירות התחתוניות, שבכתר דראש האצילות, שייכות לחלק "טעמי התורה", אשר
מותר לגלותן. והדברים האלה מפורסמים בספרי הקבלה.
יש חלק שאפשר לגלות
וחלק שאי אפשר לגלות. "אי אפשר" הכוונה עד החזה דעולם האצילות, שזה
המקום שבו מתכנתים את כל הפעולות, המקור של הראש של מערכת ההנהגה וההשגחה. בינתיים
אנחנו לא יכולים להיות בקשר עם הראש, אלא רק עם הגוף, עם זָ"ת. בדומה לילד
שלא מבין למה ההורים שלו פועלים כך כלפיו, מה המניע של מעשיהם, ואף חושב שהתנהגותם
אכזרית ולא מתחשבת. אבל בינתיים לא נדרש ממנו להבין, אלא לציית ולעשות בדיוק מה
שאומרים לו.
כך גם בהתפתחות
הרוחנית. תחילה אמור האדם להתאים את עצמו לחלק המעשה, לחלק התחתון, לזָ"ת של
הפרצוף. ורק לאחר שהתאים את עצמו לזָ"ת של הפרצוף, הוא יכול להבין את הסיבות
והמחשבות למה שקורה, ולהיות כלול בגָ"ר, בראש הפרצוף. וגם שנעשים גדולים
צריכים לא פעם לבצע כל מיני פעולות, כדי מתוך הפעולה עצמה להתחיל להבין את הסיבה
ומה קורה בפנים. זה נקרא "נעשה ונשמע"[87].
רק בצורה כזאת אפשר
להשיג משהו. אבל מלכתחילה צריך להסכים שרק מתוך פעולה מגיעים להבנה. גם כשגדלים
בחינוך של העולם הזה, וגם כשגדלים ברוחניות, לומדים לפי "ממעשיך
היכרנוך"[88]. מתוך שהאדם מדמה את עצמו לפעולות העליונות, לזָ"ת
דאצילות, ומה שקרה בעולמות בריאה, יצירה, עשיה, מתוך "מעשיך", מהמעשים
של האור העליון עליו, הוא מתחיל להכיר את האור העליון. להבין את השיטה שלו, את
השכל שלו ואת המטרות שלו.
רק אם הנבראים
מרגישים את הטעמים, האורות שמתפשטים בהם מראש הפרצוף, מתוך זה הם לאט לאט מתחילים
להבין מה הראש רוצה מהם. כי מדמים את עצמם לאותן הפעולות. ואז מעל הפעולות, מגיעים
להבנת הכוחות והמחשבות שהפעילו את מערכת הפעולות, הנקראת מערכת ההנהגה וההשגחה.
המקובל מגלה
מה שמותר ומכסה מה שאסור
כח) ומקור הדברים
הללו, תמצא במסכת פסחים (דף קי"ט), דְּאָמְרִינַן שָׁם
[שאומרים שם], כתיב
(ישעיהו, כ"ג): "וְהָיָה סַחְרָהּ, וְאֶתנַנָהּ קֹדֶשֹ לַה', לֹא
יֵאָצֵר וֱלֹא יֵחָסֵן, כי אם ליושבים לפני ה', יהיה סַחְרָהּ, לאכול לשבעה,
וְלִמְכַסֶּה עָתִיק וכו'. מַאי [מה זה], וְלִמְכַסֶּה
עָתִיק? זה המכסה דברים, שכיסה עתיק יומין. מַאי נִינְהוּ [ומה הם]? סתרי תורה. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי [יש אומרים], זה המגלה דברים, שכיסה עתיק יומין. מַאי
נִינְהוּ? טעמי תורה.
ופירש רשב"ם
ז"ל, וזה לשונו: "עתיק יומין" זה הקדוש ברוך הוא. דִּכְתִיב:
"וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִיב" [שכתוב ועתיק יומין יושב].
"סתרי תורה", הוא מעשה מרכבה ומעשה בראשית. ופירושו של שֵׁם, כדכתיב [כמו שכתוב]: "זֶה
שְּׁמִי לְעֹלָם. " וְהַמְּכַסֶּה", היינו, שאינו מוסר אותם לכל אדם,
אלא למי שלבו דואג, כמו שכתוב ב"אין דורשין:" "זה המגלה דברים,
שכיסה עתיק יומין". והכי משמע [וכך משמע], למכסה סתרי תורה,
שהיו מכוסין מתחילה. ועתיק יומין גילה אותן, ונתן רשות לגלותם. ומי שמגלה אותם,
זוכה, למה שאמר בפסוק זה". עד כאן לשונו.
מערכת ההנהגה
וההשגחה של ראש הפרצוף היא עד גמר גָ"ר דאצילות. אבל בינתיים אנחנו לא מבינים
את ראש הפרצוף, את המהלכים שמתבשלים שם למעלה בראש דאצילות (ראה "ראש"
בשרטוט 7 בעמוד הבא). אלא רק מקבלים פקודות וכוחות מלמטה, מהמערכת שנמצאת למטה
מראש דאצילות בפרצופים "אבא ואמא" וזו"ן דאצילות (ראה
"או"א ו"זו"ן" בשרטוט 7). לכן הפרצוף הראשון דאצילות,
נקרא "עתיק" (ראה שרטוט 7). כי הוא נעתק מהשגתנו, מעולמנו.
מי שנמצא בדרגה
פחותה מ"עתיק", לא מרגיש אותו, ולא מבין אותו, ולא יכול לגלות אותו. כי
חסרים לו כלים, ולא משום שאסור לו לגלות. אלא אין לו כלים לגלות את המצבים הללו.
שרטוט 7
לכן נאמר "כיסה
עתיק יומין". "כיסה" מלשון כיסוי, הסתרה, מסתיר את עצמו מהתחתונים,
ולא נותן להם אפשרות לגלות אותו, כדי לא לבלבל אותם. כי אנחנו כמו ילד שכל זמן
שאינו גדל לדרגת ההורים, הוא לא מבין מהו להיות הורה. הוא לא מבין את עמקות היחס
של הוריו כלפיו, את המחשבות שלהם עליו, למה הם דורשים ולא רק רכים וטובים.
עד שהילד לא הופך
בעצמו להורה הוא לא מבין התנהגות ההורים כלפיו. כך גם ברוחניות. צריך לכסות
מהתחתון את הסיבות לפני שהוא מבצע, כי אחרת הן יבלבלו אותו בביצוע.
לכן כל התקדמות
רוחנית, בכל דרגה ודרגה, יש חלק נגלה וחלק נסתר. על החלק הנסתר צריך לדאוג לכסות,
ואת החלק הנגלה צריך לדאוג לגלות. ולפי החלוקה הזאת של עולם האצילות, המקובלים
מתנהגים עם עצמם ועם כלל הציבור. אלא בעל הסולם כותב במאמר "עת לעשות",
שכלפינו בעולם שלנו, מפני שהאגו של האדם מתפתח בתוך תנאים סביבתיים, משתנה היחס
בין החלק הנסתר לחלק הנגלה, שהאחד נסגר מעט והשני מעט יותר נפתח ונגלה[89].
שכר עבור
שמכסה סתרי תורה ומגלה טעמי תורה לאחרים
כט) הרי לך
במפורש, ההפרש הגדול, בין:
סתרי תורה,
אשר המשיגם נוטל כל השכר הגדול הזה (המפורש שם, בגמרא, בפירוש הכתוב), בשביל שמכסה
אותם, ואינו מגלה אותם.
והיפוכם,
טעמי התורה, אשר המשיגם, נוטל כל השכר הגדול הזה, בשביל שמגלה אותם לאחרים.
וְהַאִיכָּא
דְּאָמְרִי, לא פְּלִיגִי, אָלִישְנָא קַמָא [וה"יש אומרים" לא חולקים
על הלשון הראשונה]. אלא רק משמעות דורשין, אִיכָא בְּיְנָיְיהוּ
[אלא רק משמעות המילה "דורשים" יש ביניהם], אשר
הָלִישְנָא קַמָא, דורשין סֵיפָא, דִקְרָא "ולמכסה עתיק" [אשר הלשון
הראשונה דורשים סוף הפסוק "ולמכסה עתיק"], וע"כ מפרשין
השג השכר הגדול, על מכסה את סתרי התורה.
וְהַאִיכָּא
דְּאָמְרִי דורשין, רֵישָא דִקְרָא [והיש אומרים דורשים תחילה הפסוק]
"ולאכול לשבעה", שמשמעותו "טעמי תורה", בסוד הכתוב "וחיך
אוכל יטעם". כי אורות הטעמים, מכונים "אכילה". ועל כן מפרשים השג
השכר הגדול, הנאמר בכתוב, על המגלה את טעמי התורה.
אבל, אִידִי
וְאִידִי [אלה ואלה] סוברים, שאת סתרי התורה חייבים לכסות, ואת טעמי התורה
חייבים לגלות.
הרי לך
במפורש, ההפרש הגדול, בין:
סתרי תורה,
אשר המשיגם נוטל כל השכר הגדול הזה (המפורש שם, בגמרא, בפירוש הכתוב), בשביל שמכסה
אותם, ואינו מגלה אותם.
והיפוכם,
טעמי התורה, אשר המשיגם, נוטל כל השכר הגדול הזה, בשביל שמגלה אותם לאחרים.
בכל פרצוף יש חלק
שצריך להשתמש בו, וחלק שלא צריך להשתמש בו. אבל שימוש או אי שימוש הם באותה עוצמת
דרישה. לכן רק מי שמתייחס נכון לשני חלקי הפרצוף של הנשמה שלו, ויודע איך לשמור את
עצמו ולכסות או לגלות את הדברים, שמפעיל חלק מהרצונות ומסתיר ומצמצם את החלק האחר.
הוא עובד בצורה נכונה ומתקדם ממדרגה למדרגה בצורה ישירה, קלה וקצרה. ולכן נאמר
עליו ששכרו גדול מאוד.
"שכר
גדול" פירושו, שבלי בעיות ובלבולים ואריכות הזמן, הוא עולה מִדרגה לדרגה. כי בכל מדרגה מכלל המדרגות
שיש בעולמות עשיה, בריאה, יצירה, נמצאים כפרצוף שיש בו ראש, תוך, סוף, וצריך לעשות
חשבונות בפֶּה של הפרצוף, כמה לקבל וכמה לא (ראה "פה" בשרטוט 8).
שרטוט 8
ולאחר מכן לקבל את
האור בפנים בתוכו, ובסופו לא לקבל. ואז לפעול בהתאם לדרישה כלפי הכלים לגלות חלק
מהרצון, כדי בחלק לקבל את האור העליון, וחלק מהרצון לא לגלות בפועל, אלא דווקא
להסתיר את הרצון מִקבלת האור. וכתוצאה מזה מקבלים שכר. ומהו השכר? התקדמות וגילוי
בדרגה הבאה.
וְהַאִיכָּא
דְּאָמְרִי, לא פְּלִיגִי, אָלִישְנָא קַמָא [וה"יש אומרים" לא חולקים
על הלשון הראשונה]. אלא רק משמעות דורשין, אִיכָא בְּיְנָיְיהוּ [אלא רק
משמעות המילה "דורשים" יש ביניהם], אשר הָלִישְנָא קַמָא, דורשין
סֵיפָא, דִקְרָא "ולמכסה עתיק" [אשר הלשון הראשונה דורשים סוף הפסוק
"ולמכסה עתיק"], וע"כ מפרשין השג השכר הגדול, על מכסה את סתרי
התורה.
וְהַאִיכָּא
דְּאָמְרִי דורשין, רֵישָא דִקְרָא [והיש אומרים דורשים תחילה הפסוק]
"ולאכול לשבעה", שמשמעותו "טעמי תורה", בסוד הכתוב "וחיך
אוכל יטעם". כי אורות הטעמים, מכונים "אכילה". ועל כן מפרשים השג
השכר הגדול, הנאמר בכתוב, על המגלה את טעמי התורה.
אבל, אִידִי
וְאִידִי [אלה ואלה] סוברים, שאת סתרי התורה חייבים לכסות, ואת טעמי התורה
חייבים לגלות.
מהו היחס הנכון
לכלים? והנשמה היא רצון לקבל. ורצון לקבל יכול להיות לגמרי לא מתוקן, כפי שהוא
נמצא בנו בעולם הזה. או להפוך להיות חלקית מתוקן (ראה כלי ב"עשיה"
בשרטוט 9 בעמוד 9 בעמוד הבא), באחוזים הולכים ועולים, עד לתיקונו המלא בעולם אין
סוף (ראה כלי עם "100%" בשרטוט 9).
מהו "אין
סוף"? אין גבול. הכול מותר, מפני שכל הכלים מתוקנים. אבל עד גמר התיקון, עד
לגובה חזה דעולם האצילות, תמיד נמצאים במצב שחייבים להתעסק גם בחלק שמקבל, וגם
להסתיר את הכלים של החלק שלא מקבל, מקבלת האור.
ואם האדם עושה חשבון
נכון, הוא מעמיד ומייצב את עצמו כלפי האור העליון כך, שהאור העליון מקודם אותו.
כלומר, השמירה כמה לקבל וכמה לא, היא החשבון שעושים בפֶּה, כמה לטעום מאור הטעמים
וכמה לדחותו. בדומה לאדם ששומר על דיאטה, ועושה חשבון מה מותר
לאכול בשביל לשמור על הבריאות והכוחות, ומה אסור לאכול עקב הדיאטה.
אם יודעים בדיוק מה
לעשות עם קבלת האורות הללו, איך לשמור על "דיאטה" נכונה, שכל הכוונות
יהיו רק לגרום תענוג לבורא, כמו שהבורא רוצה לגרום באורות הללו תענוג לנו, אז
נמצאים עימו בשיתוף פעולה ובפעולה הדדית. בצורה כזאת הנברא שומר לייצב את עצמו
נכון כלפי האור העליון, כנותן לבורא כמו שהבורא נותן לו, באותה תבנית רצויה שמביאה
את האור העליון בכל מדרגה ומדרגה, לפעול על האדם ולמשוך אותו למדרגה יותר עליונה.
שרטוט 9
____________________________________________________________
[87] על "נעשה ונשמע" ראה ר' ברוך אשלג,
" נעשה ונשמע", בתוך: כתבי רב"ש (דרגות הסולם), כרך ג
(המכון למחקר ע"ש הרב אשלג, תשס"ח), עמ' 1738: "בזמן שהאדם מקבל על
עצמו בחי' המעשה, נמצא שכבר אינו נוגע בדבר, כי מקבל על עצמו מה שאומרים לו לעשות.
ואז אין לו בחי' השוחד שיעורר אותו. לכן יכול לבוא לבחי' נשמע, היינו שישמע שהצדק
הוא עם המצָוֵה. וזה נק' נשמע, היינו שמבין אותו. ששמיעה נק' בחי' הבנה בשכל
ובהרגש".
[88] "שיר היחוד", סדר ליל יום כיפור,
מחזור ליום הכיפורים: "קצות דרכיך הלא הכרנו, וממעשיך הן ידענו";
"שיר הכבוד", סידור תפילה: "דימו אותך ולא כפי ישך וישווך לפי
מעשיך". להסבר ראה ר' יהודה אשלג, "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אות
ו, בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 154; ר' ברוך אשלג, " ממעשיך הכרנוך,
בתוך: כתבי רב"ש (דרגות הסולם), כרך ג, עמ' 1938.
[89] ר' יהודה אשלג, "עת לעשות", בתוך: כתבי
בעל הסולם, עמ' 7. להסבר ראה ר' מיכאל ליייטמן, "עת לעשות", בתוך: חוכמת
הקבלה על פי בעל הסולם, עמ' 92-79.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה