חוכמת הקבלה אל מול שאלת הנצח "מהו הטעם בחיי?"
ב. אכן, אם נוכל לנתק את עצמנו
מכל הרעות הקודמות ונשים לבנו להשיב רק על
שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי, שכל השאלות והספיקות הללו על לימוד הקבלה יתעלמו מן האופק, ותביט אל מקומם ואינם. לעומת הדבר החשוב
שהיא יכולה לתת לנו.
והיינו השאלה הזעומה,
הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר,
מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך. דהיינו מרבית היסורים והמכאובים,
שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם? למה אנו סובלים? בחשבון
פשוט של תענוג מול ייסורים, והזיקנה והמות, וודאי שלא כדאי להיולד. הנה, מי הוא הנהנה מהם? ואם אין
הצדקה לחיינו, וה' אינו בורא דבר ללא תכלית, אז נשאלת השאלה, ביתר דיוק, למי אני מהנה?
והן אמת, שכבר נלאו
חוקרי הדורות להרהר בזה. כי אי
אפשר להימלט מהשאלה הזאת. ואין
צריך לומר בדורנו זה, הסובל יותר מהדורות
הקודמים, שלא ירצה מי שהוא
אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה, עצם השאלה בעינה עומדת, בכל תוקפה ומרירותה,
שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, שלא מצליחים מיד להסתיר אותה מעצמנו, ומנקרת את מוחינו בדרישה
לתשובה, ומשפילתנו עד עפר, כי מראה לנו שאנחנו קיימים ללא תכלית, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו להסחף בלי דעת בזרמי החיים,
כדאתמול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה