השגת המטרה בזיכוך עצמי על ידי חיי צער ועמל בתורה
ה. ועל פי המתבאר תבין דברי חז"ל במסכת אבות: "כך היא דרכה
של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה
אתה עמל. אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך: אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא".
ויש לשאול על דבריהם
אלו: מה נשתנתה חכמת התורה משאר חכמות העולם, שאינן צריכות לסיגופים הללו ולחיי
צער, אלא העמל לבד מספיק לגמרי בחכמות הללו לזכות בהן? וחכמת התורה, אף על פי שאנו
עמלים בה במדה רבה, עדיין אינו מספיק לזכות בה, זולת על ידי הסיגופים של "פת במלח
וחיי צער'"?
וסיומם של הדברים
מפליא עוד יותר, שאמרו: "אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם
הבא". כי מובן שבעולם הבא אפשר שיהיה טוב לי, שיקבל שכר עבור כל העמל. אכן בעולם
הזה, בעת שאני מסגף עצמי באכילה ושתיה ושינה ואני חי בצער רב, יאמרו על חיים כאלו:
"אשריך בעולם הזה". הכאלו חיים "מאושרים" יקראו במובן שבעולם
הזה? וודאי שישנה כאן הגדרה אחרת של "העולם
הזה", "העולם הבא", "גוף", ו"זיכוך הגוף".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה